שאלה
לכבוד הרב שלום רב
ראשית תודה רבה על המענה המהיר.
יש לי שתי שאלות שיושבות אצלי במחשבות כבר הרבה זמן: אחת על האחיין כאמור והשני על כיסויי ראש.
1. יש לי אחיין שהוא עוד מעט יהיה בן 14 בעז"ה. בערך לפני שנתיים, הוא החל ליירות באוויר ובסביבה הקרובה עם אקדח משחק שיורה כדורים קטנים וכואבים. כדורים אלו בחלקם היו פוגעים באחיותיו וגרמו לרעש לא קטן ובעיקר בגלל אימו שצעקה עליו כדי שיפסיק. אני שנקלעתי לשם בטעות אמרתי לו שאם הוא מפסיק אז אני לא אדבר איתו יותר. בפעם הבאה שנפגשנו הבנתי שהוא לקח זאת ברצינות יתרה ולא מדבר איתי עד היום. אפילו שבבר מצווה שלו הוא בא ונישק אותי ואמר תודה על המתנה. למחרת גיליתי שזה עוד ממשיך. ניסיתי לדבר איתו כאילו לא קרה דבר אך הוא בשלו. עד שגם אני התרחקתי ולצערי הפכתי להתנהג כמוהו. זה כולל להתעלם אחד מהשנייה, כולל לא לענות לטלפון כאשר מדובר באחד משנינו. וכו'.
כמה ימים לפני כיפור ההורים שלו דחפו אותו שישלים איתי אני בהתחלה סירבתי כי כבר השלמנו והוא ממשיך בשלו אך הוא השלים איתי בכאילו, כי לא הרגשתי שהסליחה בא ממנו. ברור שגם אני נפגעתי בכך שהיה עונה לטלפון ומנתק.
מה שקרה שאחרי כמה ימים גיליתי שוב שהוא אינו מעוניין לדבר איתי. כאילו חטאתי פעם אחת ואני נענשת כל חיי. מה עושים?
2. לפני יותר משלושה חודשים בערך התחלתי לשים כיסויי ראש בשבתות. אחרי חודש בערך כאשר הייתי לבד בירכתי שחיינו עם כוונה ללכת עם זה בכל יום ושמתי כיסויי ראש. התגובה הייתה קשה ברחוב כי לא ציפו לזה ובמיוחד במכללה בה אני לומדת. עם כל הקושי הלכתי עם זה בערך חודשיים עד שבעלי התעקש שאני אוריד אותו כאשר רצה שנלך יחד לאירוע מסויים של המשפחה רחוקה שלו. שנינו התעקשנו עד שלבסוף הוא אמר שהוא לא מוכן לזה. וזה גם מכער אותי כי זה מבליט לי את הקרחות שיש לי בקדמת הראש. זה מה שגם ציער אותי כשהייתי חוזרת הבייתה ומורידה את הכיסויי השיער היה מקבל צורה שלא הייתי רגילה אליה. השאלה שלי היא: האם אמירת שחיינו עם כוונה מהווה נדר? האם אני ומשפחתי יכולים להיפגע ממעשה זה? האם אני יכולה להתחיל מחדש ולשים כובעים יפים כדי שבעלי יאהב אותם, תחילה בשבתות ואז לאט לאט לשאר ימי השבוע? שאלה נוספת: על מנת שלא יובלטו הקרחות בקדמת הראש אני יכולה להוציא מעט שערות בקדמת הראש ובכך לפתור את הבעייה? כי הרי אין הכרח לכסות את כל הראש.
תשובה
לשואלת שלום רב.
א. אינני מכיר את פרטי הסכסוך ולכן אדבר באופן כללי.
כאשר אדם פוגע בחברו, עליו לעשות כמיטב יכולתו ולפייס את חברו. אם החבר אינו סולח, יבקש שוב סליחה. אחרי שביקש 3 פעמים מכל הלב וניסה לפייסו, הוא את שלו עשה.
כאן בסיפור שלך יש עוד עניין. בכלל לא ברור שאת זאת שפגעת בו. הרי הוא זה שנהג שלא כשורה, ואת נסית למנוע ממנו לפגוע באנשים ולכן לכאורה צדקת בדברייך אליו החריפים אליו.
לכן ברור שאם את נהגת כראוי, ואעפ"כ נסית אח"כ לפייסו, והוא לא הסכים, מעכשיו זה עניין שלו. הרי אי אפשר להכריח בן אדם להתידד איתך, אפילו אם הוא קרוב משפחה. לכן אם אינו רוצה, שילך לו.
אמנם את יכולה לנסות להתקרב אליו ע"י מתווך, אח, הורה, דוד או כל קרוב אחר. אבל אם הוא בכל זאת נשאר בשלו, אל תילחצי מזה.
ב. הבעיה העיקרית כאן אינה נדר אלא ההלכה הפשוטה. ע"פ הלכה, אישה נשואה חייבת ללכת עם כיסוי ראש, נקודה. זאת אינה חומרה ולא מנהג שלחלק מהעדות וכד', אלא הלכה פשוטה שמוסכמת על הכל. ולרוב הדעות חיוב זה הוא מן התורה. ולכן צפצפי על מה שאומרים בחוץ, חברים או משפחה. וכשיראו שאת עקבית ורצינית, יכבדו זאת.
הבעיה היותר קשה היא התנגדותו של בעלך. אתחיל בכך שאומר שאכן אינך צריכה להיראות מכוערת, ודאי שלא להרגיש כך. הרי כשאת מסתכלת סביב את יכולה לראות נשים רבות שהולכות עם כיסוי ראש, חלקן עם טעם טוב הולכות עם משהו יפה שמתאים להן, וחלקן עם טעם פחות טוב, וכמו בכל לבוש. לכן גם את יכולה למצוא כיסוי יפה, כובע או מטפחת (ואפשר גם פאה, אבל זה כבר ענין אחר), שיתאימו לך ויחמיאו לך. ואכן, את בהחלט יכולה להוציא קצת שערות מקדימה, כך שתוכלי להרגיש נח ולהיראות יפה יותר. (מקובל לומר שמותר עד 4 ס"מ). ואל תתביישי להוציא על זה כסף, אם זה מה שיגרום לך להרגיש נח עם זה.
ולגבי הרעיון ללכת בינתיים עם כיסוי רק בשבתות. אינני חושב שזה רעיון טוב. הרי יש כאן נסיגה אחורה וכניעה ללחצים. אם היית שואלת לפני שהתחל לכסות, אולי היה נכון להתחיל בהדרגה. אבל את כבר הולכת כך כבר כמה חודשים. אם תסוגי עכשיו, תתקשי לחזור לכך. לפני כמה זמן עניתי פה לשאלה של בחורה שהחבר מבקש שתלך עם חצאיות יותר קצרות כי לדעתו זה יותר יפה לה. הרי ברור שאי אפשר לומר לה לקצר בינתיים חצאית בשביל היחסים הטובים ביניהם. לכן נסי לשוחח איתו, אולי תלמדו את ההלכות האלה יחד, אולי תלכו יחד לשיעור בנושא או לשיחה עם רב או מדריך חתנים וכד'. נסי ללכת לקראתו בדברים אחרים, (למשל את יכולה לומר לו שאת מוציאה חלק מהשיער קדימה כויתור למענו).
ובכלל, אני חושב שלא טוב שבני זוג יכתיבו זה לזו בענייני לבוש. אפשר לומר מה אני מעדיף, לנסות לשכנע, ולפעמים אף להתעקש, אבל בסופו של דבר צריך לאפשר לבן הזוג לבחור את דרכו בלי כפיה. והכי חשוב - אסור שזה יהיה עיקר השיח ביניהם, ושזה מה שיקבע את טיב היחסים. עוברים הלאה ומתמקדים באהבה ובחלומות המשותפים, ואז אפשר להתגבר גם על מחלוקות גדולות.
בברכה
אפי קיציס