שאלה
מניין לגמרא את הידיעות מה היה כוונת התנא באומרו? היה להם מסורת למה התכווין התנא?
אולי רוה"ק? או מסברתו?
אם תוכל להרחיב לי אודה לך מאוד.
בכל דף גמרא יש לי ויכוח על כך עם החברותא שלי.
תודה
תשובה
ב"ה י' אדר א' תשס"ג
לדני שלום!
הכלל הבסיסי בלימוד הלכתי הוא "לא בשמים היא" זאת אומרת שאין מערבים השגות רוחניות בלימוד הלכה. הדיון בגמרא הוא דיון הלכתי ולכן לא שייך לדבר על רוח הקדש.
יתכן שיש מקרים בהם האמוראים ידעו שהתנא התכון למקרה מסוים על פי מסורת, אבל יותר נראה שהאמוראים ברוב המקרים כך העמידו את דברי התנא ללא ידיעה שהוא התכוין דוקא לאוקימתא זו, הם עשו זאת בדרך כלל בעקבות השוואה למקור תנאי אחר, סתירה בין ברייתא למשנה או כשיש קושיא חזקה מסברא על המשנה. גם אם התנא דיבר על כל המקרים, יכול האמורא לקבל את דבריו רק במקרה מסוים, אבל הוא יעשה זאת בדרך כלל רק אם יש לו מקור תנאי המסייע לדבריו. אמורא לא יחלוק על תנא ללא תנא שיגבה את דבריו.
בעלי התוספות נוהגים כך כלפי הגמרא, הם לעיתים מעמידים את הגמרא באוקימתא מסויימת, וגם הם עושים זאת בדרך כלל אם יש סוגיות סותרות ולעיתים אפילו ללא סוגיא סותרת, אם יש להם קושיא חזקה על הסוגיא.
השאלה מה התכוון התנא או האמורא אינה עולה במקרים אלו, אלא השאלה היא כיצד להתמודד עם הקושיא שעולה מתוך עיון בסוגיא. זו דרכה של תורה שבעל פה, שדורות אחרונים מלבנים ומחדשים על גבי דבריהם של הראשונים.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם