אומנות

באמת, מדוע???....
מדוע לא תופסת האמנות מקום חשוב בעולם שומרי התורה ולומדי התורה?
אנחנו בתהליכים של שיבה של כל עם ישראל לארצו, לחיים טבעיים, בריאים ו"נורמלים" לעם ישראל, אחרי 2000 שנות גלות, בה היתה "מלחמת הישרדות" של עם ישראל, אשר החניקה את שאר הרוח הדרוש ליצירה אמנותית.
הרב קוק כתב בכמה מקומות על חשיבות היצירה האמנותית, בין השאר- בהקדמתו ל"שיר השירים" (מופיעה בסידור "עולת ראי"ה", בתחילת הכרך השני):
"הספרות, הציור והחיטוב (=הפיסול) עומדים להוציא אל הפועל, כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעומק הנפש האנושית. וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו (אל הפועל)".
חלומו- חזונו של הרב קוק זצ"ל היה, כי הישיבה אשר הקים תוציא מתוכה משוררים וסופרים.
בעינינו אנו רואים כי עבודת האמנות מתחילה לתפוס מקום גם בקרב שומרי מצוות ובני תורה, יותר ויותר, ולבבנו רחב על כך.
(אגב, היו גם היו יהודים בין גדולי האמנים, ודי אם נזכיר את מארק שאגאל (או בשמו המקורי, היהודי כל-כך: משה סגל) חיים סוטין, ועוד ועוד, אך, לצערנו, לא שמרו על זהותם האמונית- יהודית, לא בחיי היומיום, ולא בבשורת האמנות שהביאו לעולם.
מלחמת ההשרדות מורגשת בארץ ישראל, בתחום לימוד התורה, מתוך חרדה לשמירת גחלת לימוד התורה, אחרי שמרכזי התורה המפוארים של אירופה, נשמדו בשואה. אולי זו הסיבה שאין היום הרבה אמנים גברים, שמשתייכים לעולם הדתי.
אבל יש, ברוך ה'. ר' טוביה כ"ץ, אבנר בר חמא, ועוד ועוד. (אבנר בר חמא מלמד גם קבוצת גברים שומרי תורה ומצוות, מחוץ לעבודתו הברוכה בהוראת בנות בתחום הציור והאמנות)