אהבת נשים במקורות

שלום רב,

ראשית, נאמר שאין איסור לאהוב אנשים אחרים. אדרבא מצווה לאהוב כל אחד מישראל.
עם זאת, כשאנו באים לביטויה של אהבה זו, יש דרכים מסוימות מאד בה היא אמורה לבוא לידי ביטוי מול אנשים שונים.
מדברייך נראה שהתכוונת לא רק לרגשות, אלא למעשה בעל אופי מיני בין שתי נשים.
יצר המין הוא יצר חשוב ומרכזי באדם, שתפקידו העיקרי לסייע לנו בהקמת הדור הבא של בני האדם ולחיזוק הקשר בין איש לאשתו, ולא אמור להיות מנוצל לצרכים אחרים, אף אם הם גורמים לנו הנאה פיזית.
על פי רוב המפרשים מעשה כזה אינו אסור במפורש מדאורייתא (יש מיעוט שתולים זאת באיסור ,"כמעשה ארץ מצרים לא תעשו") אלא רק מדרבנן. הדבר נאסר על סמך סוגיה במסכת יבמות בדף ע"ו., שם אומר רב הונא כי "נשים המסוללות זו בזו פסולות מן הכהונה". בהמשך הגמרא עולה כי אמנם אין בכך איסור דאורייתא, אלא רק "פריצותא". אמנם אין כאן איסור מפורש אלא רק אמירה חריפה נגד המעשה, אך במסגרת התקנות הרבות שתוקנו לאורך הדורות למלחמה בפריצות נאסר המעשה, כמו כל מעשה פריצות אחר שזיהו חכמים.
מעבר לאיסור הפורמלי, ברור שמעשה כזה נוגד ישירות את רוח ההלכה ואת עולם המחשבה היהודי, ולכן אף אם לא היה נאסר היה מן הראוי להמנע ממנו.

בברכה,
שחר, צוות ישיבת הר-עציון