שאלה
שלום
אני בחורה בת 20 חוזרת בתשובה והייתי בקשר של כ-4 חודשים עם בחור בן 23 דתי מבית.
עד לפני כשלושה שבועות הקשר היה מצוין והתפתח בצורה בריאה לכיוון רציני. הבחור די בירידה (בגלל הצבא) בקיום המצוות והאמונה ומתחילת הקשר רציתי שהוא יתחזק והיו כמה שיחות רציניות בנושא שבסיכומן היתה הבטחה להשתדלות אבל הוא תמיד אמר שאני לוחצת עליו אפילו כשרק העלתי את הנושא בצורה עקיפה. לפני שלושה שבועות הוא יצא לקורס השלמת בגרות מטעם הצבא (רוב הקורס בנים והוא גם שרת ביחידה קרבית) ומתחילת הקורס חשתי בשינוי בהתנהגותו, הוא היה פתאום קר ובקושי הביע חיבה או רצון לדבר איתי (ודיברנו פעמיים ביום במשך כמה דקות). כשסיפרתי לו מה אני מרגישה הוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדברת ובאמת שאין כלום, ובמקביל גם ראיתי בכמה מקרים שהוא העדיף להיום עם חבריו בזמן המעט שהיה לנו להיות יחד מאשר איתי מה שלא היה קודם. לפני כמה ימים כבר לא יכלתי לספוג והעלתי את הנושא שוב והוא דחה את הדיבור עליו עד שבסוף הוא אמר שירד לו הרגש והוא כבר לא אוהב אותי כמו פעם והוא אפילו הגיע למחשבה שאם לא היה לו אותי זה לא היה כזה נורא אבל הוא אומר שכשהוא נפגש איתי הוא מרגיש אחרת ויכול להיות שזה בגלל שמבחינה שכלית הוא נרתע מאוד מהפערים ביננו. מאז אני מתייסרת נורא כי יש לי בעיה גדולה מאוד עם הביטחון העצמי שלי ורק הוא אחרי חודשים ארוכים הצליח להעלות לי אותו לרמה נורמלית של ללכת זקוף. כשהבחור הזה ששיכנע אותי שאני כן שווה משהו וראויה לאהבה פתאום מודיע שהוא לא יודע מה הוא מרגיש וכנראה הפסיק לאהוב אותי זאת סטירת לחי רצינית בשבילי. אני יודעת שזה קיים במגזר החילוני אבל לא חשבתי שגם בקשר דתי זה יכול לקרות (עם שמירת נגיעה). האם אהבה באמת יכולה להעלם פתאום? ואולי זה בגללי אז יש דרך "לתקן משהו בעצמי" שזה יחזור? סליחה על האורך.. ותודה רבה מראש.
תשובה
שלום וברכה
מבין השורות של דברייך עולה כאב מאוד גדול, וכל כך ברור למה. זה כלל וכלל לא נעים להיות בקשר מסוים, ולחשוב שמתקדמים בו, ופתאום צד אחד משנה כיוון ומוצא את עצמו במקום אחר. מה שעובר עליו אינו חייב להוריד לך את הביטחון העצמי ואת התחושה הפנימית של הקיום שלך.
שלמה המלך החכם מכל אדם אמר שאי אפשר לדעת את הסוד המתרחש בין איש ובין אישה. זהו תהליך פנימי ואינטימי, וכשם שאין אנו יודעים לומר דבר על כך שהאהבה נדלקת כך אין אנו יודעים את הסוד מתי היא נכבית.
זה קורה.
גם בחברה הדתית. גם בכל חברה בעולם.
לעתים גם מתברר שטוב שזה קורה, כי אפשר שהוא באמת לא מתאים לך, ואתם נמצאים בשתי דרגות אחרות ובשני מקומות אחרים.
על כן, הדבר הטוב והנכון לעשות בדרך כלל הוא להתבונן לעתיד. התייחסי למה שעברת ביחד איתו כאל שיעור שלמדת – על עצמך, ועל הדרך בה את רוצה להתקשר בבן זוג – ועתה תפני אל העתיד ותדעי מה את מחפשת. אל תשכחי שאת עדיין צעירה ועל כן האופק פתוח בפנייך. יותר טוב להתבונן אל האפשרויות שבפנייך מאשר להתאבל על מה שקרה, ובעזרת ד' תמצאי את זיווגך.
כל טוב ושמחינו בשמחות