שאלה
שלום,
אני יוצאת עם בחור (ממש בהתחלה) אחרי הפגישה הראשונה לא חזרתי נלהבת, מחוברת או כל מחשבה חיובית אחרת, בשל ניסיון אישי אני נוהגת לתת הזדמנות נוספת רק הפעם זה ממש לא היה נראה לי.
יצאנו לפגישה שניה שכאני די יודעת שזה לא מה אני מחפשת, המראה החיצוני שאני יודעת שהוא דבר שולי הוא מה שממש מפיע לי , אבל ישנה גם הדרך בה הוא רואה יחסים וקשר, אמרתי לא שאני לא מעוניינת להמשיך בקשר והוא הפעיל עלי מכבש לחצים מטורף שיצאנו בסוף באמירה שממשיכים להיפגש.
הקושי העיקרי שלי הוא התפיסה שלו, ויכול להיות שאני היא זאת שהתפיסה שלה לא נכונה ולכן אני פונה בשאלה.
מבחינתו כל גבר ואישה עלי אדמות יכולים להתאים לקשר והפרמטר המרכזי בנושא הזה הוא הזמן, אם כל אחד מהם יעשה השתדלות ויתן לזמן לעשות את שלו אז שני בני הזוג יסתגלו אחד לשני ויגיעו לאהבה, אותי למדו, או שאולי כך אני רוצה להאמין, צריך להיות שם משהו נוסף, איזה משיכה, קסם ואני לא לגמרי יודעת איך קוראים לזה אבל לא רק הזמן יעשה את שלו מבחינתי.
לכן אני שואלת האם עלי להיכנס למערכת יחסים כשמלכתכילה אני יודעת שאני אצטרך להתרגל ולהסתגל?
אני הרי יודעת שבסוף מתרגלים, מסתגלים ולעיתים אפילו מוותרים, אבל האם עלי מההתחלה לבחור בדרך בה אני צריכה להסתגל, להתרגל ולוותר?האם לא נכון לי לחפש משהו שאני לא צריכה כבר מההתחלה לחשוב על מה אני צריכה להיסתגל אצלו?
שוב חשוב לי להבהיר, אני יודעת שבחיים משתנים מתרגלים, מסתגלים ומוותרים אבל למה מההתחלה, למה לא אחרי שכבר אוהבים?
ושאלה נוספת, האם זה נכון שכל גב ואישה עלי אדמות יכולים להתאים וזה רק שאלה של זמן?
תודה מראש
מ.ט.
תשובה
אני חושב שעיקר השאלה היא הסוף, התפיסה אותה מציג הבחור. אני חושב שהיא לחלוטין לא נכונה. יש עניין של התאמה, ולאן דווקא משיכה או קסם שזה נמצא יותר באגדות מאשר במציאות.
לענ"ד סופה של תפיסה כזו בהקשר של קשר מסויים תוביל בסופו של דבר או לגט או לחיים לא מאושרים.
אין ספק שלעיתים פגשיה אחת או שתים לא מספיקות כדי לקבל דעה ברורה, בעיקר כיוון שהדייטים הם בתנאי מעבדה ולא במצבי אמת של החיים.
אם את מרגישה במכבש של לחצים לדעתי עלייך לנתק כמה שיותר מהר את הקשר , לפני שהמכבש יעבוד חזק כל כך עדי כדי שתהיי שבויה שלו.