אבל על אבא שנפטר בחו''ל ולא בקשר

מן השמיים תנוחמי
מצער לשמוע שכלל לא הייתם בקשר אולי מנהגי האבלות יקלו מעלייך להלכה את צריכה לנהוג בכל מנהגי האבלות וכדאי שקרוב משפחה/ חבר/ה דתיים ידריכו אותך אני מעתיק לך הדרכות כלליות וביתר פירוט תוכלי לקרוא בספר "פני ברוך" שהוא אחז מ"[ה]ספרים" הטובים שמבארים את הלכות האבל.

תוכלי לקרוא בו באתר "היברו בוקס" מצ"ב הקישור

http://www.hebrewbooks.org/

דיני אבלות חלים רק על שבעה קרובי משפחה. אביו, אמו, בנו,בתו, אחיו ואחותו (בין מצד האב בין מצד האם) בעל על אשתו ואישה על בעלה.

דיני הקריעה
מנהג הספרדים וכך מנהג ירושלים שקורעים בבית לאחר הקבורה, ולמנהג האשכנזים נוהגים לקרוע לפני הקבורה בבית הקברות. קודם הקריעה מברך בקול (בשם ומלכות)
"ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם דיין האמת". מקום הקריעה בבגד הוא מלפנים ולמעלה בבית הצוואר". הקריעה תיעשה כשהאבל עומד. אם קרע כשהוא יושב, לא יצא ידי חובת הקריעה וצריך לקרוע שוב (ללא ברכת דיין האמת). נהוג שאדם אחר מתחיל לקרוע את בגד האבל על ידי סכין והאבל ממשיך בעצמו וקורע את בגדו.

קיימים הבדלים בדיני הקריעה בין קריעה על אב ואם לבין הקריעה על שאר הקרובים:
כשקורע על שאר קרובים קורע בצד ימין, על אביו או על אמו קורע את בגדו בצד שמאל.
על שאר קרוביו קורע האבל טפח (כ - 8 ס"מ) ועל הוריו קורע עד שמגלה את ליבו.

על הורים יש לקרוע דווקא ביד והמנהג להתחיל לקרוע על ידי סכין חתך קטן וממשיך ביד, ועל שאר קרובים יכול לקרוע בסכין.

קריעה לאישה
כיצד תנהג אישה בקריעה?
התחלת הקריעה תיעשה על ידי אישה בלבד. אישה אבלה לא תקרע בפני גברים אלא מעט ולאחר מכן תשלים את הקריעה בחדר צדדי ותהדק את הבגד בסיכות בטחון מטעמי צניעות,
או שתקרע בחדר צדדי בגד פנימי ולא חיצוני. ישנן עדות הנוהגות שנשים אינן קורעות כלל, וראוי לנהוג כן בכל מקום שיש לחוש לפריצות ובפרט בבגדים קצרים שהקריעה
תוסיף פריצות.

קריעה כששומע שנפטר קרובו
האם קורעים כששומע שנפטר קרובו?
מנהג ארץ ישראל שאין קורעים אלא סמוך לקבורה.
מיד לאחר סתימת הגולל (כיסוי הקבר בעפר) מפסיקים דיני האנינות ומתחילים דיני האבלות.

דברים שהאבל אסור בהם בשבעה
במשך ימי השבעה חלים על האבלים כמה איסורים:
איסור עשיית מלאכה
איסור שאלת שלום
איסור יציאה מביתו
איסור שינה על מיטה וישיבה על כסא
איסור רחיצה וסיכה
איסור תספורת וגילוח
איסור נעילת הסנדל
איסור לימוד תורה
איסור שמחה והשתתפות בשמחות
איסור הנחת תפילין ביום הראשון של האבלות
איסור ישיבה במקום המיוחד לאבל
חלק מן האיסורים ממשיכים גם בימי השלושים והשנה, ויפורטו דיניהם להלן:


בהלכה מצויות שתי חלוקות זמן מרכזיות לשלבי האבלות: האחת מתארת את תחושת הצער בכל אחד מהשלבים והשניה מתארת את בטויי הצער המתאימים לכל שלב ושלב.
אמרו חז"ל (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ג): "כל שבעה יראה האבל כאילו החרב שלופה, עד שלושים היא רופפת, לאחר שתים עשרה חודש היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה, לכיפה של אבנים, כיוון שנתערערה אחת מהם נתערערו כולם". עוד אמרו חכמינו (בבלי מועד קטן כ"ז ע"ב): "אל תבכו למת - יותר מדאי… הא כיצד?
שלושה ימים הם לבכי, שבעה להספד, שלושים לגיהוץ ולתספורת".
חז"ל קבעו את המינון המדוייק והאמיתי לביטויי האבלות: מצד אחד כתב הרמב"ם (הלכות אבל פי"ג הי"ב): "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי", אך מצד שני כתב (שם הל’ י"א): "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר ’אל תבכו למת ואל תנודו לו’", כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער עצמו יותר על מנהגו של עולם הרי זה טיפש, אלא כיצד יעשה; שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמישה דברים".
כאמור, הלכות האבלות ומנהגיה משתנים בהתאם למרחק הזמן מעת הפטירה - וכך בהדרגה
הולכת ופוחתת חומרת האבלות.

ישנן שלוש דרגות בזמני האבל: השבעה, השלושים והשנה:
על כל הקרובים יושבים שבעה, ומתאבלים במשך שלושים יום, ועל אב ואם מתאבלים שנים עשר חודשים כפי שיבוארו הדינים להלן. בשבעת הימים שלאחר הקבורה יושבים האבלים בבית הנפטר, וקרוביהם וחבריהם באים
להתפלל עמם ולנחמם. בבית האבל נוהגים ללמוד משניות, לקרוא תהילים ולדרוש בדברי תורה לעילוי נשמת הנפטר, האבל אומר קדיש לאחר הלימוד.

התחלת השבעה [שולחן ערוך יורה דעה שע"ה]
האבלות ביום הראשון לשבעה מתחילה מיד לאחר הקבורה ונמשכת עד הערב אף אם נקבר סמוך לשקיעת החמה. אם האבל הספיק להתחיל את האבלות זמן קצר לפני השקיעה יחשב יום זה כיום שלם (מדין מקצת היום ככולו).

התחלת השבעה בבית הקברות
האם מותר להתחיל שבעה בבית הקברות כשהקבורה התאחרה?
כשהקבורה התאחרה והשקיעה מתקרבת מותר להתחיל לשבת שבעה מיד לאחר הקבורה בבית
הקברות על מנת להחשיב את אותו יום ליום ראשון של השבעה. אפשר לשים עפר בנעליים
ובכך להתחיל את השבעה.
מכיוון שכל עניין האבלות הינו מדרבנן אפשר לסמוך על המקילים בדבר, ואם הספיק האבל להתחיל באבלות, לחלוץ נעליו ולשבת על גבי הקרקע עד שלוש עשרה דקות לאחר
השקיעה - יחשב הדבר כאילו ישב יום שלם.

סיום השבעה [שולחן ערוך יורה דעה שצ"ה]
דיני השבעה מסתיימים בבוקר היום השביעי משום ש"מקצת היום ככולו". (לדוגמה: אם נקבר אדם ביום שלישי אפילו סמוך לשקיעת החמה, יום שני הבא יהיה היום השביעי
והאבלים יקומו ביום שני בבוקר). למנהג הספרדים אומרים לאחר תפילת שחרית בבית האבל צדוק הדין. לאחר מכן יושבים האבלים זמן קצר, מנחמים אותם ואומרים להם לקום מהשבעה. הספרדים נוהגים לומר לאבל שקם מאבלותו את פסוקי הנחמה: "לא יבֹא עוד שמשך וירחך וכו’ ". האשכנזים נוהגים לומר לאבלים "קומו".

לאחר שעמדו האבלים מותרים הם בכל הדברים שהיו אסורים במשך ימי השבעה, מלבד אותם דינים הנוהגים במשך השלושים או השנה (בפטירת אביו ואמו).
בליל היום השביעי נוהגים הספרדים לערוך סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר, אם יום השביעי חל בשבת עורכים סעודה בליל שישי (יום חמישי בלילה). ביום השביעי לאבלות עולים האבלים וקרוביהם לקבר, אומרים שם פרקי תהילים והאבלים אומרים קדיש (אם יש
שם מניין אנשים).

סיום השבעה בבית הנפטר
האם ישנה חובה לסיים השבעה דווקא בבית הנפטר?
ישנה חשיבות גדולה לסיים את השבעה בבית הנפטר, אמנם בשעת הצורך מותר לסיים גם
בבית אחר, כגון כאשר היום השביעי חל בשבת וביום שישי רוצים האבלים לחזור לביתם
להיות עם משפחתם - מותר להם לעזוב את בית הנפטר ולסיים את השבעה בביתם.

מקום השבעה
כשאי אפשר לארגן מניין בבית הנפטר
אם בבית הנפטר לא ניתן לארגן מניין - היכן יש לשבת שבעה?
ישנה חשיבות גדולה לשבת שבעה בבית הנפטר. אמנם במקרה שלא ניתן לארגן מניין בבית
הנפטר ואם ישבו שם שבעה יצטרך האבל לצאת מחוץ לביתו כל יום לתפילה, עדיף שישב
שבעה במקום שיוכלו לארגן מניין קבוע בבית האבל. בכל אופן, אם אחד האבלים יושב
בבית הנפטר, ודאי שאבל אחר יכול לשבת במקום אחר, כי אין חובה שכולם ישבו שבעה
באותו מקום. גם יושב שבעה בבית אחר, צריך להדליק נר נשמה בבית בו הוא יושב,
אפילו אם אינו בית הנפטר.
כאשר בבית הנפטר אין מספיק מקום לשבת שבעה יכולים לשבת בבית אחר, וצריכים
להדליק גם שם נר נשמה.

איסור עשיית מלאכה [שולחן ערוך יורה דעה ש"פ]
האבלים אסורים בעשיית מלאכה בשבעת ימי האבלות.

עשיית מלאכה בבית
האם מותר לאבל לעשות מלאכות בית בתוך השבעה?
מותר לאבלים לבצע מלאכות הבית כגון הכנת אוכל, סידור הבית ושטיפתו וכד’, אך
אסור לכבס ולגהץ.

טיפול בילדים על ידי אמם
כיצד תנהג אישה אבלה בטיפול בילדיה הקטנים?
אסור לה לכבס בגדי ילדים אפילו במכונת כביסה’ אסור לה לתקן בגדים, לתפור
ולסרוג, אך כאמור מותר לה להכין אוכל.

פגישות בעניין פרנסה
אדם שקבע פגישות חשובות בנוגע לפרנסתו בשבעה, האם יכול ללכת לפגישה?
האבל יכול להשתתף בצנעה בפגישות חשובות הנערכות בביתו אם נחשב העניין לדבר האבד
(דהיינו שיגרמו לו הפסדים אם יבטל הפגישות). למנהג האשכנזים מחמירים יותר
בשלושת הימים הראשונים של האבלות ולכן כדאי שידחה פגישותיו לאחר היום השלישי
לאבלותו. אך למנהג הספרדים אין הבדל בדין זה בין שלושת הימים הראשונים של
האבלות לבין שאר הימים.

איסור שאלת שלום [שולחן ערוך יורה דעה שפ"ה]
אבל אסור בשאילת שלום וכן אחרים אינם שואלים בשלומו. ולא אמירת שלום בלבד אסרו
חכמים, אלא גם להרבות בדברים עם בני שיחו. מטעם זה נהגו להשאיר בבית האבלים את
הדלת פתוחה והמנחמים הבאים לקיים מצות ניחום אבלים אינם מברכים את האבלים לשלום
לא בכניסתם ולא ביציאתם. כל זמן השבעה מותר לומר לאבל ’כל טוב’ וכדומה מכיוון
שהדבר נחשב כברכה ולא כשאילת שלום.
בשבת לא נוהג איסור זה, כמו שאר מנהגי האבלות שבפרהסיה.

לחיצת יד לאבלים
האם מותר ללחוץ את ידם של האבלים בתוך שבעה?
מן הדין אסור ללחוץ את ידו של האבל כי הדבר נחשב לשאילת שלום. אמנם, אם מושיטים
יד לאבל, מותר לו להחזיר יד וללחוץ.

איסור יציאה מביתו [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שצ"ג]
אבל בשבוע הראשון אינו יוצא מביתו אפילו לדבר מצוה, כגון גמילות חסד וכד’ אמנם
לצורך מצוות שהאבל חייב בהן בגופו יכול לצאת כגון למול את בנו. מטעם זה נוהגים
לקיים מניין בבית האבלים. אך בשבת האבל יוצא מביתו לבית הכנסת.

חזרה בלילה לישון בביתו
אבל היושב שבעה שלא בביתו - האם מותר לו לחזור לביתו לישון?
אם יש הפרעות, רעש וצפיפות כשכל האבלים יושבים יחד בבית הנפטר, מותר לאבל לחזור
בתום ביקור המנחמים לביתו כדי לישון, ויחזור למחרת בבוקר. ואם אפשר, יחזור
לביתו בצנעה.

חזרת אישה לביתה לטיפול בילדיה
אישה היושבת שבעה בבית הנפטר וילדיה בביתה האם מותר לה ללכת לביתה על מנת לטפל
בילדיה?
בשעת הצורך מותר לה לחזור לביתה על מנת להיות עם ילדיה ולטפל בהם, ואף אם ישנם
אנשים אחרים המוכנים לטפל בהם, אם היא מרגישה שהילדים זקוקים לה מותר לה לחזור
לביתה. אם אפשר - תחזור בצנעה (בלילה וכדו’).

איסור שינה על מיטה וישיבה על כסא [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שפ"ז]
מעיקר הדין חייב האבל להפוך את המיטה ולישון על גבי קרקע או על מיטה הפוכה. אך
בימינו אין נוהגים להפוך את המיטות בבית האבל, אלא ישן על הרצפה או על מזרון
הנמצא בגובה פחות משלושה טפחים מהקרקע, כמובא בהלכות ט’ באב.
אסור לאבל לשבת על כסא, אלא יושב על גבי כר, מזרון המונח על הקרקע או שרפרף
נמוך משלושה טפחים. לדעת הבן איש חי עדיף שיהיה בגובה טפח אחד בלבד.

מי שאינו יכול לשבת על כסא נמוך או לישון על מזרון
מה דינם של מעוברת או חולה לגבי ישיבה על כיסא ושינה על מיטה בשבעה?
כל מי שקשה לו - יכול להקל ולישון על מיטה ולשבת על כסא רגיל.

איסור רחיצה וסיכה [שולחן ערוך יורה דעה סי’ שפ"א]
אסור לאבל לרחוץ כל גופו לשם הנאה בשבעת ימי האבלות. גם רחיצת הגוף כולו במים
קרים אסורה. אך מותר לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים קרים. כמן כן, אסור לאבל
לסוך עצמו בשמנים לשם הנאה.

רחיצה לאיסטניס בשבעה
האם לאבל שהוא איסטניס (אדם מעונג ומפונק) מותר להתרחץ בימי השבעה?
איסטניס יכול להתרחץ בשבעה בעזרת בד רטוב נקי שמעביר על גופו. גדר איסטניס הוא
לפי מנהג האדם, לכן אדם שמזיע הרבה מאד ונוהג להתקלח בתדירות גבוהה נחשב
איסטניס.