תפילה ארוכה

בס"ד

שלום רב,

בראשית הדיון חובה לזכור, ההלכה היא חד משמעית: יהודי חייב להתפלל שלש תפילות ביום.

נכון שזה לא תמיד כיף, ה-'כיף' לא נמצא בכל תפילה ותפילה, גם לי לא תמיד 'כיף' להתפלל.

אם הגענו לשאלת ה-'כיף', ראוי להדגיש שכל שמירת התורה והמצוות אינה תמיד 'כיף'.

שמירת כשרות למשל, מונעת מאתנו לאכול מאכלים רבים, שוללת כניסה למסעדות.

לעתים נקלעים למצב שבגלל הכשרות, אי אפשר בכלל לאכול מספר שעות ונשארים רעבים...

זה לא אומר שאין 'כיף'. ה'כיף' של היהודי המאמין הוא 'כיף' עמוק יותר. דומה ל'כיף' של צמחוני, שמונע עצמו מאכילת בשר, לא בגלל שהבשר לא טעים לו אלא בגלל שיש לו עקרונות מוסריים. ההרגשה שהוא אדם רציני שנאמן לעקרונות שלו, ומוכן אפילו לסבול מעט בגללם, היא 'כיף' הרוחני.

יהודי מאמין משקיע זמן ומאמץ בתפילות ובשמירת מצוות מתוך הכרה שהוא נאמן ליהדות שלו. נאמן לדרך ד' ולרצון ד'.

אתה צודק שהתפילה בכוונה ובריכוז היא דרישה קשה, קל וחומר שלש תפילות ביום. אבל קושי איננו סיבה לוותר. קושי הוא סיבה להתגבר.

אם תלמיד מתקשה בלימודים, אומרים לו לוותר ולעזוב את בית הספר? או שמציעים לו תמיכה ועזרה כדי שיתגבר ויצליח?

כך אם אצלך - במקום לוותר ולסגת אחורה, תחפש משאבים שיחזקו אותך, יתמכו בך וידחפו אותך קדימה.

אם אלפי אלפים של יהודים בכל העולם מצליחים בקלות להתפלל שלש פעמים ביום - גם אתה תצליח!

הקב"ה ברא אותנו כיצורים שיש להם כוח ורצון להתקדם. בכל עניין, בוודאי בעבודת ד'.

אני בטוח שבתחומים אחרים בחיים שלך (לימודים; עבודה; משפחה; חברים) אתה משקיע ומתקדם. אל תשאיר את התפילה מאחור.

עם זאת, אחרי הכל - אפשר לבוא לקראתך בגלל שאתה מתחיל להתחזק.

בהתחזקות יש מקום לתהליך. אי אפשר להתהפך ביום אחד. לא זכית בילדותך לחינוך דתי, אתה משתדל להתחזק לכן חובה לגלות הבנה ורגישות לקשיים שלך.

יהודי מתפלל שלש תפילות ביום. אתה מרשה לעצמך רק שתיים. אפשר להבין זאת בגלל שצריך זמן כדי לעשות שינוי באופן בריא ויציב, לכן המעבר לשלש תפילות ביום חייב להיות הדרגתי. אסור לך לדרוש מעצמך דברים רבים מדי וקשים מדי בזמן קצר - שלא תגיע למשבר שעלול רק להחליש.

לסיכום: אם אתה מבין שהמטרה היא לחיות על פי ההלכה, אם אתה מעוניין בסופו של דבר להגיע למצב שתתפלל שלש תפילות ביום, אז אפשר להתחשב בכך שהשינוי קשה לך, אפשר לקבל שאסור לך להתאמץ יותר מיכולתך כדי שלא תשחק את הכוחות הטובים שבך.

המסקנה מכך היא: מצד אחד לצפות מעצמך ליותר, ומצד שני, כאשר קשה לך - לוותר.

מצד אחד תשתדל להתפלל שלש פעמים ביום ובכל תפילה להתפלל את כל התפילה: גם שחרית גם מנחה וגם ערבית.

מצד שני כאשר ביום מסוים אתה מרגיש קושי גדול (בשחרית או מנחה או ערבית) אתה מרגיש שאין לך יותר כוח - אז תרשה לעצמך להתפלל 'הביננו' ולקצר באותה תפילה.

לסיום מצטט לך את הפתיחה לשולחן ערוך: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר".

השו"ע מודע לקשיים הטבעיים שיש לכל יהודי בעבודת הבורא - עם זאת הוא מצפה מיהודי להיות גיבור - להתגבר כמו אריה...