תהליך תשובה מתוך הכרה שאין אפשרות לעזוב את החטא

שאלה

שלום, כבוד הרב.

התורה מחייבת אדם לא להתעכב לרגע עם עשיית תשובה כולל החרטה על החטא מכל מיני סיבות. כלומר שאסור לאדם להשאר רגוע במצב שהוא חוטא ולא מתחרט על המעשים שלו.

הרי כתוב אשרי אדם מפחד תמיד, כלומר צריך להזדעזע מהחטאים של עצמו.

מצד שני ברור שיש מצבים שאדם הוא חלש, לא מספיק מאמין בתורה או לא מוכן להתגבר על יצרו לוותר על הרצונות ותאוות שלו ואפילו לא בזמן הקרוב ואולי גם נדמה לא שבכלל לא יוכל לעזוב את החטא. בפרט הוא אפילו לא בא לבקש השם שיעזור לו לעזוב את החאט כי טוב לו ככה.

עיקר התשובה היא חרטה על העבר וקבל על העתיד וכאן אי אפשר להתחרט כי בטוח שאין כוונת האדם לעזוב חאט.

השאלה ראשונה, איך על אדם רגיש ומבין עקרונות היהדות לפעול במצב שהוא לא מוכן כרגע לעשות תשובה וממשיך לעשות בניגוד להלכה במיזיד, אבל מרגיש רגשי אשמה על כך שלא מוכן ולא יהיה מוכן בזמן הנצפה לעשות תשובה?

כידוע רגשי אשם ממושכים ללא פיתרון - זה דבר הרסני בכל התחומים.

החזרה בתשובה גם נועדה להוריד רגשי אשם, אבל במצב הנוכחי אין לאדם הפיתרון הזה של התשובה, הוא ממשיך לפעול לא כהלכה, וגם חטאו מוכפל בעיקבות נסיון להוריד מעצמו רגשי אשמה שזה גם בגדר תרופה נגד החטא, וכן עיכוב חרטה ותשובה.

במצב המתואר האדם חייב לפתור סתירה ולהוריד לחץ נפשי: או שהוא ממשיך לחטא בלב שלם מתוך הבנה שהוא אדם חלש, אנוס, לא מוכן לתשובה כרגע, וממיחא השם הרחום לא מאשים אותו בגלל שהוא בגדר אנוס, ומקווה שאולי יתאפשר לו להתגבר על יצרו בהמשך, או שהוא פשוט מטיל ספק בעיקרי האמונה ואומר שדרישות הדת לגבי חטאים הם מוגזמים, הרסניים בנסיבות מיוחדות ולא תואמים למבנה פסיכולוגי של האדם. בשני המיקרים זה מרגיע בן אדם שזה עיקר שאיפתו בדבר.

או שקיים מבט שלישי עם אותו תוצאה.

תודה רבה.

תשובה