שאלה באמונה

בס"ד

שלום רב,

אצלך הקושי מגיע ממקום תמים, בתוכך את רוצה את קרבת ד' אבל נסיבות החיים כרגע 'מעייפות' אותך, אין לך כוח לעבוד את ד', קשה לך לאסוף את עצמך. המציאות שלך אינה חטא. מצב כזה מתואר בספרי חסידות. הוא נקרא: 'מוחין דקטנות'

אפשר למצוא תיאור של מצב כזה בשיר של שולי רנד:

יושב בשדה לא יוצאת לי אפילו מילה

לא כל שכן דיבור של אמת לא כל שכן תפילה

מחשבות של הבל מעל ראשי משוטטות

גלים גלים את הדעת הן תוקפות

ריבונו של עולם איך מפה מצליחים להתרומם

איככה נהפכתי מהחי לבחינת דומם...

...אף נקודה טובה באופק לא רואה

הזמן מעיק עובר בזחילה

ואני עוד לא הצלחתי לשחרר אפילו מילה

נשמה עניה דבויה וסחופה

עליך עיני עיני יורדה דמעה

איך את שנחצבת מהיכל של אמת

נגזר עליך בעולם החומר לשוטט

שולי רנד רוצה את ד' ולא מצליח להתקדם עם הרצון שלו.

הוא כואב את הנפילה של הנשמה שלו.

המתאווים נמצאים במקום אחר

אין להם רצון להתקרב אל ד',

הרצון שלהם היה להתרחק.

כמו ילד מפונק שמתחצף לאביו מרוב פינוק.

המתאווים עשו דווקא כדי להכעיס. היה להם כל טוב ד' והם חפשו סיבות להתלונן.

אליך כוונו דבריו של דוד:

קוה אל ד'

חזק ויאמץ לבך

וקוה אל ד'.