שאלה
שלום כבוד הרב,
כידוע, עובדתית במהלך הדורות פסיקת ההלכה נעשתה כמעט רק ע"י גברים. שאלתי היא מה ההשפעה של עובדה זו על הלגיטימיות של חיוב נשים בציות לה.
אין כוונתי לטעון שמה שנעשה לא היה נכון. זו תהיה טענה אנכרוניסטית. מה שאני שואל הוא איך ניתן להבטיח, או אפילו לשער, שהניתוחים והחזקות שעיצבו את פסיקת ההלכה (טב למיתב, נשים דעתן קלה וכו') היו דומים אילו נשים היו חלק מהתהליך המעצב. וכעת שהן לא היו חלק ממנו, איך ניתן ברמה האתית לראות את ההלכה כמחייבת אותן.
אמנם, זה כמובן לא המקרה היחיד של חזקות שאולי השתנו ואף לא של התנגשויות (אמיתיות או מדומות) בין תורה למוסר. אבל כאן מדובר במשהו ביסודות המערכת, קרי: לא ניתן לומר פה שאין עצה ואין תבונה נגד ה', או שקבלת התלמוד מחייבת, מפני שיש כאן לכאורה שאלה על הלגיטימיות האתית של המנגנון המטא-הלכתי שעיצב את הכלים האלה גופא.
מה דעת הרב?
בתודה
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה כבדת משקל, כי היא צריכה להתמודד עם שני שלבים בטיעון.
ראשון בהם הוא שאם נשים היו מעורבות בפסיקה - היא הייתה יוצאת אחרת. זו הנחה שהיא גם לא מוכחת, וגם מעצימה מאוד את התפישה המהותנית של גברים ונשים.
שני בהם הוא שהפסיקה האחרת הייתה יוצאת יותר נכונה. כאן זה הרבה יותר מסובך, כי השאלה היא למה הכוונה ״נכונה״, ואיך מודדים אם דבר מה נכון יותר, או (לדוגמה בלבד !!) ניתן לטעון כי דווקא העובדה שהיא הייה יוצאת אחרת נובעת מרגשנות יתר של נשים, ועל כן דווקא טוב מאוד שהן לא היו בתהליך פסיקת ההלכה.
כל דעה בתחום זה תהיה בלתי ניתנת להוכחה, בגלל חוסר היכולת לקבוע אמת מידה ל״נכונה״.
כהקדמה לכל הדיון, צריך לברר את ההשפעה הגדולה שהייתה לנשים על ההלכה גם ללא השתתפותן בתהליך הפסיקה, שכן אין מי שמשפיע על הפסיקה יותר מאלה שמקיימים אותה.
על כן, נראה לי שהדיון הוא בלתי אפשרי, וטוב יותר להסתכל על העתיד, ובמסגרות שונות בהן מתקיימים דיונים הלכתיים, ושם בדרכים שונות נשים נמצאות, וכך להתקדם.
כל טוב ויישר כוח על השאלה