עבודת השם

שלום וברכה

מפגשו של האדם עם הקב״ה ועם תורתו מזמן לנו לא פעם מצבים שבהם יש פער בין מה שאנו היינו עושים מבלעדי התורה, ובין הדברים שהתורה עצמה כותבת. לא זו בלבד, אלא שגם בתוך התורה - ישנם מצבים שבתוך התורה עצמה היינו עושים דבר מה אחד ואילו ההלכה מלמדת אותנו לכאורה דבר מה אחר.

מה עושים ? דבר ראשון, עושים מה שעושים בכל סתירה, והיא לבחון את נקודות ההנחה שיצרו אותה. כל אחת לעצמה. למשל: בנושא שאת עצמך העלית - הצניעות - צריך לברר מחד גיסא האם מה שאת סוברת על צניעות הוא אכן מה שנכון, או שמא את עצמך נוטה ללחץ חברתי או לנורמות חיצוניות, ומאידך גיסא לבחון האם באמת מה שאת חושבת שההלכה אומרת היא אכן מחייבת את זה, או שהדברים שהיא מחייבת קרובים יותר לתפישת עולמך, ואולי באמת יש אפשרויות נוספות.

הבחינה הזו לעתים חושפת שכלל אין סתירה, ולעתים מותירה את הפער על כנו.

ואז אכן עומדים בפני מצב שבו אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים.

ריבונו של עולם חידש בתורתו שחלק מהאמונה וקבלת עול מלכות שמיים הוא ההלכה, ובזו האמונה שלנו מתייחדת מכל האמונות האחרות שקיימות בעולם. בתוך עולם ההלכה יש לעתים אפשרויות שונות, אולם הן חייבות להיות בתוך גבולות הגיזרה של ההלכה. יש לכך סיבות רבות, כשאחת מהן היא מגמת ההלכה להקים ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״, כלומר: לעסוק גם בבניית ציבור, בבניית אומה המעצבת את רשות הרבים הציבורית בדרכו של הקב״ה. אנחנו ציבור שומר מצוות, ולא יחידים בלבד, ובשל כך גם נקבעת מסגרת משותפת (שכאמור, יש גם בתוכה גוונים שונים). יש לכך עוד סיבות, אולם זו בין הסיבות החשובות.

כל טוב ויישר כוח על השאלה