שאלה
שלום,
סיפורי מורכב.
בפני כל בת דתיה ניצבת ההחלטה - צבא או שירות לאומי. הייתי בטוחה שאעשה שירות לאומי ולכן כאשר הגיעה המעטפה של הצו הראשון ישר הלכתי להצהיר על דת ובאמת קיבלתי פטור.
מצאתי מקום שירות שקסם לי , שמורת טבע מדהימה והתפקיד שלי הוא להדריך בה.
הייתי כל כך בטוחה בדרך שלי ובמה שאני אעשה שנה הבאה. אבל משהו קרה הרב, בסביבות החודש הרביעי משהו קרה. אין לי מושג מה זה אותו ה״משהו״ הזה שאני מדברת עליו אבל התחלתי לפקפק בבחירה שלי, במקום השירות שבחרתי ויותר מהכל בעובדה שביטלתי את הצבא כאופציה!
אמרתי לעצמי שזה לגיטימי, שאני בסה״כ מפחדת מהתחלה חדשה ושזה בטח יעבור בעוד כמה ימים. אבל לא כך היה! הרב מצאתי את עצמי - בוכה, לא אוכלת , לא ישנה או יוצאת מהבית במשך ארבעה חודשים!! ארבעה חודשים שאני מתפללת , פוקדת את הכותל, מתייעצת עם פסיכולוגית והולכת לרבנים. והכל במטרה להבין מהי הדרך הנכונה בשבילי! לאן ללכת?!?
הייתי אצל רב שלאחר היכרות עמוקה עם הנפש שלי המליץ לי לעשות צבא.
לאחר כמה שבועות אזרתי אומץ וביטלתי את ההצהרה, לאחר שבוע שקט של תחושת הקלה החלו המחשבות להגיע שוב. והמחשבות החזקות טוענות שקיבלתי בחירה לא נכונה. אני מפחדת הרב אני באמת מפחדת! בסה״כ רציתי לשרת גם אם אחליט שאני לא רוצה להתגייס אין לי אפשרות לחזור אחורה. ברגע שמבטלים הצהרה אין דרך חזרה. הרב אני מחפשת משמעות בכל הסיפור הזה אני מחפשת את הקב״ה.
אני לא מסוגלת להעביר עוד יום עם המחשבות הקטלניות הללו.
מה דעתך הרב? האם תוכל לאבחן את הסיטואציה ואולי לתת לי כלים להמשך ?
תודה מראש ושבת קודש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הטלטלות הללו נתפשות בעינייך כברורים ערכיים, אבל זה למראית עין בלבד.
יש לך תגובות רגשיות מוגזמות שמעידות על מצוקת נפשית (אני מצטט):
"מצאתי את עצמי - בוכה, לא אוכלת , לא ישנה או יוצאת מהבית במשך ארבעה חודשים!!"
את מתארת כאן דיכאון.
לא נכנסים לדיכאון בגלל דילמות ערכיות.
אחרי שהחלטת על צבא, את מתארת שוב תגובות רגשיות מוגזמות (אני מצטט):
"אני מפחדת הרב אני באמת מפחדת!"; "אני לא מסוגלת להעביר עוד יום עם המחשבות הקטלניות הללו".
המתחים סביב צבא ושרות לאומי נוגעים לך במקומות מאוד מאוד עמוקים בנפש.
הם כבר טלטלו אותך יותר מדי.
המסקנה היא - לחפש קודם כל יציבות רגשית.
את לא צריכה רק להתייעץ עם פסיכולוגית כפי שציינת,
את צריכה טיפול פסיכולוגי. אל תמתיני, תתחילי מיד בטיפול.
עליך להכיר בכך שהמצוקה שלך נעוצה ברגשות שלך, רק אחרי שהרגשות שלך יתייצבו אפשר יהיה להמשיך.
אם את מתגייסת לצבא - תבקשי לגשת לקב"ן או למרפאה צבאית, תשתפי שם בפחדים שלך.
הצבא מציע תמיכה רגשית מקצועית וטובה.
אני בטוח שטיפול רגשי ישפר מאוד את מצבך וירגיע את המתח שאת שרויה בו בעת הזאת
בהצלחה!