שאלה
שלום הרב,
השאלה הזו בדיעבד אבל היא חשובה לי למקרים הבאים שיכולים לקרות.
הייתי בתיקון השבוע באחד מבתי הכנסת במרכז, ובגלל ש-99% מהמתפללים לא היו עם מסיכה בכלל, נאלצתי לעמוד בחוץ (בקור, מזל שלא ירד גשם).
הייתי יכול לסגור את הדלת ממנה יצאתי החוצה (ושהייתה אגב מאחורי הרב) אבל חששתי שלא אשמע את התיקון.
עד שניגש אליי אחר המתפללים (שאיחר אגב לתיקון) ואמר שזה לא התנהגות וזה לא "בין אדם לחברו" ושלא רצה לבייש אותי לפני כולם וביקש לסגור כי עוד כמה אמרו שקר להם. אמרתי לו שיעבור קדימה היכן שלא מרגישים את הרוח הקרה אולם לא רצה (אמר שאין מקום אבל היה). בכל מקרה, אחרי כמה דקות סגרתי את הדלת ולשמחתי עדיין שמעתי את החזן. יצא שאני החריג שם שבא עם מסיכה ומנסה לשמור על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
שאלתי היא האם אכן הייתי לסגור את הדלת? (הרב שהיה הכי קרוב אליי לא אמר לי כלום אבל מניח שלא רצה שיהיה לי לא נעים).
(מיותר לציין שלא אשוב לשם בתנאים הללו על אף התפילה המרוממת שטיפה לא התרוממה אצלי בגלל המקרה הזה).
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על הבירור.
אני לא מכיר מספיק טוב את המציאות, ולכן אני עונה דרך העובדות כפי שהן מצטיירות מהצורה בה הצגת את העובדות:
מתפללי בית כנסת לא נוהגים כשורה. הם צריכים להיות עם מסכות, גם אם 99% מהם לא מעוניינים. הבסיס הוא משנה בפאה לגבי חלוקת הפאה, ומי שנהג כאן כשורה היית אתה.
ולכן, עקרונית היה מותר לך להשאיר את הדלת פתוחה, ובעיקר אם היה פיתרון למתפללים למצוא מקום רחוק מהדלת.
כמובן, שהטוב ביותר הוא למצוא את הדרך שבה ניתן לדבר עם האחראים על המקום, כדי שהם ימצאו פיתרון שהוא גם נכון מבחינת החובות הבריאותיים, וגם לא מביא לסכסוך או לפגיעה בין המתפללים, או למצער – למצוא פיתרון משותף לאלה שרוצים לנהוג כשורה, כפי שאתה נהגת.
כל טוב ויישר כוח