ניהול מריבות

שאלה

שלום רב,

איני אדם דתי, אך עוד מילדותי הצעירה התעניינתי מאוד בכל הקשור לעולם המחשבה היהודית. בשנתיים האחרונות, בשל אהבתי את תחום עניין זה והתעניינותי בו, התחלתי ללמוד תחום זה, באופן מעמיק ביותר, במסגרת כלשהיא (זאת כמובן בנוסף ללימודים בתיכון החילוני-ממלכתי). במהלך הלימודים במסגרת זו, עולמי האינטלקטואלי התעשר מאוד, ומתוקף הפונקציה של מגמת עלייה זו - נהייתי אדם מאושר עוד יותר.

החל מכיתה י"א, קרי שנה לאחר תחילת הלימודים במסגרת שצוינה לעיל, החלה להיווצר מגמת התנגשות דיי קשה ביני לבין הצוות החינוכי בתיכון החילוני-ממלכתי, וזאת משום שאיני הייתי מעוניין בזמנו למלא את דרישותיהם, כלומר, סירבתי להגיש מטלות שהוטלו עליי מטעמם ולהיבחן במבחנים מטעמם. מגמת ההתנגשות באה לידי ביטוי בנזיפות מצדם כלפיי, ולפעמים אף בנזיפות מצדי כלפיהם (ואני מתחרט על כך שעשיתי כן). עכ"פ, לא ניתן היה לאפיין את מערכת היחסים ביני לבין הצוות החינוכי כחמה ולבבית. הודות לעצתו של אבי, לקחתי על עצמי להתגבר על העלבון ותוך כדי התגברות זו לנסות להפוך את מערכת היחסים ביני לבין הצוות החינוכי למערכת המאופיינת כחמה ולבבית. הצלחתי לעמוד במשימה שהצבתי בפניי, וכיום מערכת היחסים בינינו טובה מאוד (וזאת אע"פ שאיני עדיין משתף עמם פעולה). אני מאוד שמח על כך.

אני מגדיר את עצמי כאדם רגיש מאוד. ובשל ההתנסות בקונפליקט שצוין לעיל, פיתחתי חרדה קשה ממריבות. כיצד הדבר בא לידי ביטוי? למשל, במידה ואני מאחר בהגשת עבודה כלשהיא למרצה מן אותה המסגרת שהתחלתי ללמוד בה לפני כשנתיים, אני מאוד חושש כי יינזף בי בשל האיחור, וזאת למרות שאני מסכים אתו לגבי כך שחשוב מאוד להגיש עבודות בזמן; למשל, במידה ובעתיד אעבוד במקום עבודה מסוים בו תתרחש תחרות על תפקיד נחשק, וכדרך הטבע השגת תפקיד זה, על דרך התחרות, תגרום לצער בקרב המתחרה האחר, הן אם בשל סיבות כלכליות וכדו'. וכמובן שישנן עוד כל מיני דוגמאות שצצות בראשי ודרכן ניתן להציג כיצד באה לידי ביטוי חרדה זו.

על-כן שאלתי היא: מה דעת הוגים מסוימים בעולם המחשבה היהודי לגבי מציבים מביכים (ואולי אף מרושעים) כאלו? כיצד הם מנחים את הנבוך להתמודד בסיטואציות שכאלו? כיצד אמור אדם לנהוג באופן שמצד אחד שומר על האינטרס האישי שלו ומצד אחר אינו פוגע באנשים אחרים?

תודה מראש,

אסף (שם בדוי).

תשובה