שאלה
כבוד הרב, שלום
אני כותבת לך לפעמים שאלות בנושאים של נדרים ו-OCD.
אני רוצה לשאול עוד משהו בנושא הזה..
נגיד- אם עוברת לי בראש מחשבה על איזשהו נדר , כמובן המחשבה היא לא רצונית אלא סתם קופצת לי לראש.... ואני לא באמת מתכוונת לנדור
ואז אני מנסה להתעלם מהמחשבה אבל לא תמיד מצליחה.. ולפעמים קורה שאני מתחילה להתעסק איתה כל הזמן .. וזה מסיח את דעתי מכל מיני דברים שעשיתי (למשל אם זה קורה בזמן קריאה אז אני לא יכולה להתרכז במה שאני קוראת.. וצריכה לחזור על הקטע שקראתי שוב. או אם רציתי לעשות משהו אך בעקבות המחשבה והתעסקות שלי איתה יורד לי מצב הרוח ואני לא עושה את מה שרציתי לעשות... וכו')... כמובן שאני מנסה להתמודד עם זה ולהילחם בזה אך לא תמיד מצליחה.. והרבה פעמים עצם המלחמה במחשבה מסבכת אותי עוד יותר כי אני מתחילה להתעסק עם כל הנושא ומתחילה לבדוק האם המעשים שלי וההתנהגות שלי הושפעו ממחשובה או לא וכו'...
למשל – סתם דוגמא. אם קופצת לי מחשבה כזו (שמאד מפחידה אותי) בזמן שאני קוראת איזה קטע .. ואז אני כבר לא מרוכזת במה שקראתי.. ואז – אם אני לא חוזרת על הקטע (כדי להראות שלמחשבה שלי לא הייתה משמעות) וממשיכה בקריאה אז אני לא מתנהגת כרגיל (כי בד"כ אם אני לא מרוכזת אני חוזרת על הקטע) ...ואז כאילו ההתנהגות שלי הושפעה מהמחשבה ומהמלחמה שלי איתה... אבל אם אני חוזרת על הקטע בעקבות המחשבה אז זה מראה שהמחשבה הזו הייתה מספיק חשובה ומשמעותית עבורי כדי להסיח את דעתי מהקטע כך שאני צריכה לקרוא אותו שוב...
ואז אני מתחילה להתעסק במה נכון לעשות- לחזור על הקטע שקראתי או לא.. כי אני רוצה להראות בהתנהגות שלי שהמחשבה לא משמעותית עבורי ושאני לא לוקחת אותה ברצינות... אבל בפועל יוצא שעצם הניסיון שלי להילחם במחשבה הופך אותי להיות מרוכזת בה ומושפעת ממנה עוד יותר.. וכאילו הופך אותה למשמעותית עבורי ומראה שאני מתייחסת אליה ברצינות
(ב2 המקרים ההתנהגות שלי בעקבות המחשבה היא לא כמו מסתם איזו מחשבה לא משמעותית שעברה לי בראש... בעצם ההתנהגות שלי מושפעת מהמחשבה- וזה מראה שהמחשבה הזו משמעותית עבורי ואני מתייחסת אליה ברצינות)
עכשיו לעצם השאלה:
אם זאת הייתה סתם מחשבה שאני לא מתייחסת אליה ברצינות- כל זה לא היה קורה.. כי הרי לאדם עוברים כל מיני מחשבות בראש וזה לא תמיד גורם לי להסחת דעת או ירידה בתפקוד והתעסקות כזו וכו'..
עכשיו אני יודעת שמחשבות על נדרים לא מחייבות... האם עצם זה שאני נותנת לה משמעות ומתייחסת אליה ברצינות (בזה שהיא מסיחה את דעתי ואני מתעסקת איתה במקום סתם להתעלם ומשנה את ההתנהגות שלי וכו') לא יכול להפוך אותה למחשבה מחייבת?
אני יודעת שאולי השאלה נשמעת קצת מוזר... אבל הנושא הזה שוב מעסיק אותי מאד וזה חוזר על עצמו בהרבה מאד מקרים של מחשבות כפייתיות על נדרים אצלי...
בתודה ושבוע טוב,
נעמה
תשובה
שלום וברכה
לשאלה שאת שואלת יש תשובה חד משמעית, קצרה ופשוטה:
אין שום חשש לנדר.
העובדה שמייחסים חשיבות למחשבה אינה הופכת אותה לנדר, ולכן אין לזה שום קשר לדיני נדרים.
כל טוב ושמחת חיים משוחררת