שאלה
בגמרא (מועד קטן, אם אני זוכר נכון) מסופר שמשך חיי האדם נקבעים עם לידת האדם. בעבר שמעתי שיעור בחולון, שם נטען שזאת אחת הסיבות העיקריות לשלול המתת חסד (אם האדם שסובל עדיין חי, הוא לא מיצה את השנים שהוקצו עבורו).
מצד שני, כל ראש השנה אנחנו אומרים "מי יחיה ומי ימות". מכך נראה שעל בסיס שנתי יש כלל שנה דיון והחלטה על משך החיים.
מצד שלישי, אחרי הלל (יש הנוהגים) לומר "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" כסגולה לאורך ימים.
כיצד 3 הדברים הללו מסתדרים? (אם החלטה על אורך החיים נקבעת עם הלידה או בראש השנה, מה עניין לומר משהו כסגולה?)
תודה!
יוני
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אינני מעמיק בדברים אלו. מציין סברה לפי עניות דעתי:
א. מלידה נקבע מה פוטנציאל החיים. כמה יחיה אדם אם ילך בדרכים טובות.
ב. החטאים עלולים לקצר את החיים שנקבעו מראש. דינו של אדם על פי מעשיו, נקבע בראש השנה.
ג. סגולה לאריכות ימים, כמו כל הסגולות נועדה לעורר את האדם. סגולה לאריכות ימים בזכות אברהם מעוררת אדם ללכת בדרכי אברהם וממילא להתרחק מחטאים וכך לזכות ולמלא את שנותיו כפי שנקבע מראש.
ד. לא לכל אדם נקבע מראש שיזכה לאריכות ימים. אפשר שאדם יפטר בגיל צעיר יחסית כי מראש נקבעו לו שנים מעטות. אנו מכירים גדולי עולם שלא זכו להאריך ימים כמו האר"י הקדוש, רבי נחמן, רמח"ל ועוד