שאל את הרב

משבר אמוני פילוסופי

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 09/04/21 13:48 כז בניסן התשפא

שאלה

השאלה: "כל דבר שקורה לנו כאן בעולם הזה כבר קרה למישהו אחר לפנינו, אז בעצם בשביל מה אנו חיים? מה אנו מחדשים בעולם הזה?"

אנחנו מרגישות ללא מטרה. אנו קמות וחיות את השגרה שלנו כל יום מחדש אבל מרגישות שאנחנו עושות זאת לחינם ללא כל תועלת. אין לנו לאן לשאוף, לאן להתפתח, מה לחדש. המסלול שלנו כביכול "קבוע" מראש - מסיימות תיכון, הולכות לשירות לאומי או צבאי, מתחילות לימודים אחר כך עבודה, חתונה, ילדים, נכדים בעזרת ה' גם נינים וזהו. מסלול זה כמובן לא בהכרח נכון לגבי כולם אבל כן מסמל איזשהי מסגרת למהלך החיים בימינו. לכן נוצרה התהייה שלנו, מהי הסיבה האמיתית שלשמה אנחנו כאן? הרי אם נלך במסלול הרגיל בעצם נהיה כמו כולם ולא תהיה לנו השפעה יחודית, לא נתרום מעבר. כמו שכבר אמרנו ברור שיש לנו יעוד מסוים אך האם הוא יחודי לנו או שיש עוד הרבה אנשים עם יעוד דומה ואנחנו פשוט צריכים ללכת בדרכם ולפעול בדיוק כמוהם? או שיש לנו משהו לחדש?

בתור נערות לעיתים קרובות אנו מוצאות את עצמנו במצבים בהם אנחנו נפגעות וחושבות לעצמנו: כולם נפגעים, מה הפגיעה שלי שונה משל אחרים? למה שאפגע מלכתחילה אם בסופו של דבר אתגבר על כך ואמשיך כאילו הכל בסדר? איך זה ישפיע על העתיד שלי ועל המטרה הסופית שיש לי בעולם הזה?

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

האם ניתן להציע מבט אחר לחלוטין על מה שכתבת ?

אנחנו הופעה חד פעמית בהיסטוריה. לא היה מישהו כמונו לפנינו ולא יהיה אחרינו.

נולדנו בתקופה מסוימת, במקום מסוים, ובהקשר מסוים – כי כאן צריך אותנו, ועכשיו אנחנו יכולים להביא לידי ביטוי את נשמתנו שאין לה מקבילה.

זה מרומם לחשוב כך.

וכמובן, גם מפחיד. כי אנחנו צריכים לממש את עצמנו.

דברים יפים אלה למדתי ממה שכתב הרב קוק בסיומה של תפילה יום הכיפורים, על המילים שאנו אומרים: ״אלוהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי – כאילו לא נוצרתי״.

החלק הראשון מדגיש את הייחודיות שלנו. עד שלא נוצרנו – לא היה צורך בנו.

והחלק השני את הייעוד – אם אני לא מממש את היצירה המיוחדת הזו – אבוי.

כל זה היה נכון גם אם המסלול היה קבוע מראש.

שכן, גם אם היינו מוסללים מראש לנתיב שאותו תיארת – יש לנו שפע של בחירה כיצד להתהלך בו: האם בהארה או בהחשכה, בהטבה במסלול הזה או בהרעה בו, בזוגיות מחיה ומעצימה או ממיתה והורסת, ועוד ועוד.

אבל הדבר הטוב ביותר הוא להשתחרר ממבט זה.

שכן, המסלול הזה מאפשר ללכת למקומות אחרים. שונים מאוד ממה שתיארת.

ואז הבחירה כפולה: גם אפשרות לבחור מסלול אחר, וגם האפשרות להתנהל במסלול ברצון להאיר, להיטיב, לדעת שהבאנו משהו שלא היה קיים בו.

הדברים האחרונים שכתבת על הפגיעה מצדיקים בירור נוסף.

התוכלי לשלוח באתר זה את דברייך של הפגיעה בצורה רחבה יותר, כדי שנוכל לדון בשאלת הפגיעות ?

תודה

והארה

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות