מעמד הר סיני

בס"ד

שלום רב,

נפתח בחלק השני. אנו חוגגים את מתן תורה בו' סיוון. בגמרא (שבת פו:) יש מחלוקת:

דעת ר' יוסי - מתן תורה ביום החמישים ואחד, שהוא יום שבת ז' בסיוון. כדעתו נפסק בשו"ע יו"ד קצו, יא. וכך כתב המהר"ל בתפארת ישראל כז.

למסקנת הגמרא (שבת פח, א) דעת חכמים שהתורה ניתנה בשבת שחלה ביום החמישים הוא ו' סיוון.

מצטט מתוך מאמר של הרב שבתאי רפופורט

http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=66

על ר' יוסי אומרת הגמרא כי תמיד הלכה כמותו, שכן - "נימוקו עמו". כלומר, שהבסיס להלכה שפסק היה חזק ביותר, עד כדי כך, שהלכה כמותו כנגד רבים. אלא, שמכאן יש לתמוה על כך שאדם ש"נימוקו עמו" יכול להימצא במחלוקת עם חכמים - איך יתכן שחכמים לא ישתכנעו מכח סברתו של ר' יוסי?

הסיבה לכך שחכמים לא השתכנעו, ודבקו בשיטתם על אף דעתו החולקת של ר' יוסי, נעוצה בכך שלחכמים היתה מסורת שהובילה אותם לעמדתם החולקת, וביחס למסורת לא תועיל הסברה המבוססת אך ורק על השכל האנושי. עם זאת, ועל אף מסורת חכמים, קובעת הגמרא כי הלכה כר' יוסי ש"נימוקו עמו".

מהי הדרך העדיפה - שכלו של ר' יוסי או מסורתם של חכמים?

ייתכן שמבחינת הגילוי האלוקי שבתורה, עולים חכמים על ר' יוסי. ר' שמעון היה מעין נביא, גדולתו של ר' מאיר ידועה, ור' יהודה היה "ראש המדברים בכל מקום". מכאן, שיש ודאי משקל לדעת חכמים. אך ר' יוסי ביטא את ההשקעה האנושית שיש להשקיע בחיפוש האמת גם אם היא לעיתים בניגוד מסוים למה שמגיע מלמעלה - מהקב"ה. וזה שורש מחלוקת ר' יוסי וחכמים בכל הש"ס. לפי הסבר זה, אפשר להניח כי דרכו של ר' יוסי מהווה המשך לשיטתו של ר' יהושע בעניין תנורו של עכנאי, שפסק נגד בת הקול ובזכות עבודה אנושית.

הטעם שהתורה לא ציינה תאריך למתן תורה נובע ביסודו משרש מחלוקת ר' יוסי וחכמים (שהתאריך נקבע לבסוף כפי שר' יוסי סבר - בז' בסיוון, וזאת בניגוד למסורת שאמרה בו' בסיוון).

עד כאן ציטוט

מסקנת הדברים היא שיש מסורת אחת ויחידה - זו דעת חכמים. ר' יוסי חולק מתוך הערכת החשיבות של ההשקעה בלימוד התורה גם בניגוד לאמת העליונה... (כמו בעניין תנורו של עכנאי).

נראה לי שזו הדרך להבין גם את המחלוקת אודות 'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום'. גם אמירה זו היא חידוש שעולה מתוך לימוד התורה. חידוש זה נלמד לצד המסורת העתיקה שישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי ד'.