מעמד האשה

שלום

הגרי"ד התייחס לכך בדרשתו לפרשת קרח, ועיקר דבריו- להלכה יש שפה וערכים משלה, ויש להבין היטב את המונחים ואת המבנה, ולא להביט עליו מבחוץ ולהטיל על ההלכה מערכת ערכים ושפה חיצוניות לה. משהאדם מצליח להבין את עומקה של ההלכה, את מושגיה על בורייים, עולם חדש ואלוקי נפתח בפניו. אך אם ינסה להביט בה דרך פריזמה ושפה חיצוניים (כגון מוסר אנושי), אזי לא יבין את הכתוב בה על בוריו אלא רק את הסגנון החיצוני.

לפיכך עליך ללמוד עם ת"ח לעומק במשך זמן ממושך בהי אשה ומהו איש בראיית התורה בהיקפה ובעומקה, ורק אז לנסות להבין אותה, וגם להשוות את הנצח שבה למוסר האנושי המתחלף עם הזמנים, כגבירה בפני שפחתה.

להלן דברי הרב סולוביצ'יק בחלקם-

לימוד ההלכה ופרשנותה, טען קרח, הם פעולות אקסוטריות, פעולות דמוקרטיות, שבהן כל אדם בר-דעת מורשה להשתתף. טענתו של משה להיותו הסמכות ההלכתית הבלעדית והפרשן הבלעדי של ההלכה, טען קרח, אינה מבוססת [ולכן בטלה]. ההשלכה של פילוסופיה דמוקרטית זו ברורה. מה שקרח רצה, ורבים רוצים אפילו עכשו - ואינני מדבר רק על קבוצות מתנגדים, אני מדבר על הקהילה האורתודוקסית - מה שקרח רצה אז, ומה שרוצות קבוצות דיסדנטים רבות היום - בין שהם מצהירים על כך בגלוי או שמשתמשים בלשון המשתמעת לשתי פנים או לשון ערמומית בכדי לחפות על כך - הוא שכלי הפרשנות של התורה יהיה שכל רגיל , הדעת האמפירית היום-יומית, לא ההגיון האסותרי הממשיג , אשר ניתן להשיגו רק בלימוד שקדני ובאימון מאומץ.

בעברית יש לנו שלשה מונחים המסמנים את המחווה השכלית האנושית , כולנו יודעים: חכמה בינה ודעת. אינני הולך לנתח שלשת מונחים אלו אך ברצוני להראות לכם חילוק אחד בלבד. דעת מציינת, במיוחד בלשון התלמוד, שכל רגיל, לא חכמה אלא שכל רגיל, שכל מעשי הגיוני. אנו פוגשים ביטוי "בן דעת". מה פירוש "בן דעת"? אדם בעל שכל ממוצע, לא אידיוט. ("ניוטרו-פורטיטה" - אתם יודעים מה הכוונה "ניוטרו-פורטיטה"? הוא איבד את שפיותו, את הסבירות שלו.) אדם חסר דעת הוא אידיוט, שוטה, טפשי, בניגוד לדעת. חכמה ובינה מתייחסות ללמדנות, להשכלה מומחית, ללוגוס מאומן, לשכל שעבר אימון וביקורת במשך תקופה ארוכה, לאינטלקט קפדני מדויק. קבוצת קרח דברה בזכות השכל הרגיל, או דעת. הם טענו שלכל יהודי עם שכל רגיל מגיעה הזכות לפרש את חוקי התורה [עמוד 13] ולהכריע בענינים הלכתיים בקטגוריות של שכל רגיל, שישנן קטגוריות שונות של שכל רגיל.

עובדה היא, שכמו קרח, הועדות-טקסים בבתי כנסת לא-אורתודוקסיים, או אולי אפילו בתי כנסת אורתודוקסיים, משתמשים בשכל רגיל בהגיעם להחלטות הלכתיות. בעצם כל תנועות הרפורמה, כל תנועות הרפורמה מן הצדוקים בזמן הבית השני ועד לליברליות הדתית של היום, טענו לזכות השכל הרגיל להיות כלי הפרשנות.

אתן לכם דוגמה: הצדוקים של אז אמרו, המשנה בידיים מספרת לנו, שהבת יורשת את נכסי אביה אם בנו מת והשאיר אחריו רק בת. אם יש בעיה, אם יש התדיינות בין בת האבא ובין הנכדה (בת הבן שמת) של האבא אז הבת ראויה יותר לרשת את נכסי אביה. אתם יודעים מה הפרושים אמרו? הפרושים אמרו שאם יש התדיינות בין בת האב, האב שנפטר, ובין הנכדה, - מי יורשת את הנכסים? הנכדה! הצדוקים התמידו בטענתם שזה יהיה בלתי צודק להפלות לרעה נגד זכותה הלגיטימית של בת הנפטר אם היורש שבצד השני של ההתדיינות, היורש שממולה, היא גם כן בת, אך לא בת האב אלא בת הבן. למה שתוותר הבת האמיתית על הנכסים לטובת נכדה שאינה קרובה יותר לנפטר?! שאינה מיוחסת בדרגת קרבה גדולה לאב שנפטר כמוה?! מנקודת ראות השכל הרגיל, דעת אמפירית אקסוטרית, הצדוקים צדקו! דבריהם הגיוניים מאד. באמת, לפי בחינת השכל הרגיל של הגישה המעשית ההדיוטית טענתו של קרח נגד פסיקתו של משה גם כן היתה צודקת. אם פתיל תכלת אחד מספיק למה שטלית שכולה תכלת תחויב בציצית. אם אפשר לקיים מצות מזוזה על ידי הדבקת שתי פרשיות לדלת למה שנוכחותם של ספרים רבים לא תפטור את הבית מן הצורך במזוזה? באופן בסיסי, זו מגמה שקיימת עכשו בקהילות יהודיות, בקהילות אורתודוקסיות, להכניס שכל רגיל ככלי פרשנות. אני יודע על מה אני מדבר, כמה מן הנוכחים, חושבני, לא מבינים אותי. אבל תורה שבעל פה לא ניתנת להיות מזוהה עם שכל רגיל, עם דעת [עמוד 14] - זו חכמה! יש לה מתודולוגיה של עצמה. יש לה גישה יחודית. יש לה צורה נבדלת של ניתוח. יש לה קטגוריות משלה, סכמטה שונה משלה. ביסודה, תורה שבעל פה משתמשת במתודה של המשגה. מי שמכיר מה זאת תורה שבעל פה ואת המתודה של הוראת תורה שבעל פה [הוא יודע זאת]. השיטה המיוחדת שעוצבה ע"י החת"ם סופר ורבי עקיבא אגר, הקצות, הנתיבות, רבי חיים מבריסק - ר´ חיים מבריסק בעצם פיתח שיטה זו לגבהים מסחררים - הלמדנות, ביסודה, נעוצה ביכולת להגדיר בהגדרה מופשטת את ההלכה. אנחנו מגדירים סוכה. אנו ממשיגים בשר בחלב. אנו מגדירים תערובות. אנו ממשיגים את כל התורה.

ההלכה פועלת כמו המתמטיקאי, בעולם א-פריורי. הקונסטרוקציות הן אידיאליות. תורה שבעל פה אינה חוקרת את המציאות. היא מכינה סכמטה אבסטרקטית ומיישמת אותה לעולם המוחש. ואתן לכם דוגמה. בעצם, אריסטו, וכל עולם המדע היווני, - שלרוע המזל שלט בעולם המערבי בכל עולם העתיק ובימי הביניים, נכשל - בצורה עלובה. הפיזיקה האריסטוטיליאנית - אינני אומר פילוסופיה אריסטוטיליאנית, הגיון אריסטוטיליאני, אלא פיזיקה אריסטוטיליאנית - נכשלה בצורה מחפירה. אתם יודעים למה? כי יסודה היה שכל רגיל, השכל האנושי האמפירי שפועל בדרך כלל עם רעיונות שטחיים ונדושים. ההישג הגדול של גליליו וניוטון בנוי מהחלפת הגישה המעשית של שכל רגיל בהגיון מגדיר יצירתי, במה שאנו כולנו קוראים היום ´ההגיון המדעי´. מהו הגיון מדעי? מהו ההבדל בין הגיון מדעי ובין הגיון של האדם הפשוט? כמובן הגיון מדעי הוא מאומן והגיון האדם הפשוט אינו מאומן. הגיון מדעי הוא מדויק והגיון האדם הפשוט אינו מדויק. אך מהו ההבדל העיקרי? ההבדל העיקרי הוא: ההגיון המדעי ממשיג את המציאות בעוד הגיון האדם הפשוט, שכל רגיל, מקבל את המציאות כפי פרצופה החיצוני. הם הכריזו על עקרון המתמטיזציה וכימות המציאות, של המרת איכויות מוחשות - כמו חום, אור, צבע, קול - ליחסים כמותיים, משוואות מתמטיות.

עכשיו אתן לכם דוגמה. אריסטו אמר שכל הדברים נופלים כלפי מטה מפני שהם כבדים. במלים אחרות הוא חישב את משיכת הגרביטציה כתוצאה מן הכובד או המשקל. זו שטות! ההפך הוא נכון: משקל הוא תוצאה של משיכת כח המשיכה. ניוטון השליך הלאה את השכל הרגיל וניגש לענין מנקודת מבט של הלוגוס הממשיג, האבסטרקטי, האזוטרי, היצירתי, והמציא את משוואתו הידועה שכח המשיכה שווה תוצאת שתי המאסות (זו כפולה זו) על הרבוע של המרחק: [עמוד 15] במלים אחרות: כח המשיכה אינו דבר אחר זולת היחס המתמטי בין שני גופים שבנוי מתוצר מאסה כפולה מאסה מחולק למרחק בריבוע. שיטה זו כל כימות היתה אולי הגילוי הגדול ביותר בספרי ימי האנושות. כמובן לו הסתפקנו - לא אנחנו אלא במאה השבע עשרה - לו היו מסתפקים בפיזיקה אריסטוטיליאנית אז לא יכולנו לטפס היום עד לירח.

האינכם חושבים שגם ההלכה זכאית לזהות מיוחדת כזאת? לנו יש, כפי שאמרתי למעלה, גישה הגיונית ואפיסטומולוגית מיוחדת שלנו להלכה. באופן בסיסי תורה שבעל פה אינה רק אוסף חוקים בלבד. זה כן אוסף חוקים, אך זה הרבה יותר מזה! מתמטיקה אינה רק קורפוס של משוואות - תשאלו כל מתמטיקאי שהוא חכם, לא טיפש, מה זאת מתמטיקה? הוא לא יאמר לכם שזו קורפוס של משוואות. או שום פיזיקאי - שמבין מה זאת פיזיקה - שום פיזיקאי לא יאמר לכם שפיזיקה היא אוסף של חוקים טבעיים או משוואות. באופן בסיסי המדע הינו מתודה, מתמטיקה היא מתודה, פיזיקה היא מתודה - זו מתודה של חשיבה, לוגוס מיוחד! ככה היא גם תורה שבעל פה: החוקים והמשפטים הם בעלי חשיבות עליונה, אך אם תשליכו הלאה את הראיה שתורה שבעל פה היא מערכת מבני חשיבה וקטגוריות הגיוניות - קטגוריות הגיוניות מיוחדות אשר הנם נגישים למוח, למוח האנושי, רק אם זה האחרון מוכן למסור את עצמו לאימונים מדויקים ומפרכים - אז הנכם פותחים שער-ביבים וכל בור ועם-הארץ יוכל לטעון לסמכות בדרך שקרח עשה.

אתן לכם דוגמה למשל. אתם מודעים לתנועה של ´שחרור האשה´, כן? והתלונות נגד תורה שבעל פה - נגד ההלכה שלנו, שהלכה מפלה לרעה נגד האשה, שהאשה אינה שווה לאיש בהלכה. זה מה שאני שומע. ואז הרבנים מוכנים להיכנע בכדי לפייס כמה גבירות של ´שחרור האשה´. באופן בסיסי כל מי שלמד חומש ויודע חומש היטיב, כל מי שלמד גמרא, יודע שהאשמה זו הנה הוצאת דבה מוחלטת. כיון שהחומש בבראשית אומר שאלוקים יצר אדם, זכר ונקבה ברא אתם, בצלם אלוקים ברא אותם, אז שוויון הוא נתון, מובן מאליו. אם שתי דמויות נבראו בצלם אלוקים אינכם יכולים לומר שאחד עולה על השני. אז אנשים תמיד באים ואומרים, ´למה אשה פסולה לעדות?´ [ענין] כושר זה להעיד לגמרי - אם הנכם מדברים במונחים של קרח, של שכל רגיל, או במונחים אריסטוטיליאנים של שכל רגיל - אז זו טענה טובה. כיון שבחתונות אני אחפש עוד עד שכשר לעדות, הרבה פעמים אחפש עוד עד ולא אמצאהו. לעתים קרובות לא אוכל [עמוד 16] למצוא עוד עד שהינו שומר מצוות, ואינני מזמין אישה להעיד בטקס, לאשר את הטקס - וכנראה שהיא מתרגזת עלי על כך שלא קראתי לה. אם מלך המשיח היה נוכח בחתונה גם אותו לא הייתי מזמין, כי גם הוא נפסל להעיד עדות! והאם תאמרו שכל היהודים עולים הם על מלך המשיח?! מלך פסול לעדות, כמו אשה, מדאורייתא, והאם תאמרו שמלך המשיח, או דוד המלך או שלמה המלך, או משה רבינו בעצמו, שהם פסולים להעיד עדות - מלך הוא פסול לעדות, אינני יכול לעשות מאומה בכך - אז האם הייתם גוזרים מכך מסקנה שדוד ומשה וחוטב עצים ועם הארץ - בור כשר לעדות מדאורייתא אם הוא שומר מצוות - האם תאמרו שפסול עדות יכול להיות מתורגם למונחים אקסיולוגיים? והמסקנה תהיה באמת ובצדק שמלך המשיח נחות הוא לעומת איזה יהודי עם הארץ? אם אתה פועל בקטגוריות של שכל רגיל [אז התשובה היא] כן!! קרח פעל בקטגוריות של שכל רגל והוא צדק במסקנתו שטלית שכולה תכלת בודאי צריכה להיות פטורה מחובת ציצית. אך מנקודת ראות של הקטגוריות המדויקות, ברורות ומיוחדות של ההלכה, מנקודת מבט כזו של מבנה [חשיבה] הלכתי אז [הכושר] להעיד אינו מצביע כלל על מעמדה של האשה בחברה, בקהילה ההלכתית. אותו הדבר נכון בקשר למנין: איננו סופרים אשה, כמובן. האם זה אומר שהאשה נחותה? זה מוזר מאד (והזכרתי את זה בדרשת יאהרצייט שלי) שהמורה הגדולה ביותר בכל הנוגע לתפילה היא אשה. הגמרא אומרת שאלמלא חנה לא יכולנו להתפלל. אז חנה היתה המורה הגדולה מכל בנושא התפילה, אך חנה עצמה לא יכלה להצטרף למנין. האם זה אומר שחנה נחותה לעומת איזשהו עם הארץ שכן נמנה בין העשרה. בכלל לא! בקטגוריות של שכל רגיל - כן. אך בקטגוריות הלכתיות מדוקדקות, בקטגוריות הלכתיות מקוריות מדוקדקות - העובדה שהאשה אינה יכולה להמנות כעשירי או כתשיעי, כחלק מן העדה, בהחלט אין לה שום קשר לשאלה האקסיולוגית של שוויון בין איש ואשה.

כל טוב