שאלה
שלום רב!
קראתי בויקיפדיה על מנהגי כפרות וראיתי שפרט למנהג פדיון כפרות ע"י תרנגול/ת, יש שעשו את פדיון הכפרות גם עם בהמות, דגים, צמחים – תלוי בתקופה, במקום, בממון. (כיום זה לרוב מומר בכסף שמועבר לצדקה.) כמו כן לבני תימן אין מנהג פדיון כפרות.
מקור המנהג לא ברור, ובין חז"לינו יש מתנגדים ויש תומכים.
מה שרציתי לשאול הוא כזה: את הכפרות ערכו/עורכים עם חי או צומח, אבל לא ידוע שערכו אותו עם דומם. שאלתי היא: למה. הרי יש למשל צרעת הבית, שאם אדם צריך ללקות בצרעת חס וחלילה וחס ושלום, תחילה זה פוגע בביתו, אח"כ בלבושו ובסוף בו (אם לא תיקן את דרכיו עד אז). כלומר גם דומם יכול לכפר על האדם. (גם כשנשבר איזה חפץ יש הנוהגים לומר מיד: "כפרה".) מדוע אי אפשר לערוך את אותו טקס גם עם דומם – למשל לסובב חתיכת נייר מעל לראש (סתם חתיכת נייר שלשם הטקס משוייכת לאדם כי הטקס הוא עבור כל אדם פרטי בנפרד ולא על קהל/משפחה), לומר את הברכה, ואח"כ לקמט אותה ולזרוק? או לקרוע – כמו קריעה של גזר דין? או להשתמש בכוס/צלחת ואח"כ לשבור? לקחת סתם אבן שנמצאת במקום או ענף של עץ ולעשות את הטקס איתם?
עניין שחיטת העופות/הבהמות ועניין הכסף – עניינם בסופו של דבר להעביר הכל לצדקה לעניים ולנזקקים. את העופות/הבהמות שנשחטו כדין או את הכסף. בדומם אפשר לעשות דבר דומה, אם לא משחיתים אותו (שוברים, מקמטים, זורקים ועוד).
בתודה ובברכה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
תיאורטית ניתן היה שיתפתח מנהג כזה, ולא זו בלבד אלא שיש מנהגים דומים לכפרות (בהקשר אחר) שאכן מבוססים על דומם, כמו מנהגים בענייני כלי עם זרעונים במנהגי חתונה שמופיעים ברש״י, ועוד.
אולם, לא כך התפתח מנהג הכפרות, וסביר להניח כי חיפשו את הדרך לקיימו במשהו מן החי, כחלק מהתחושה שאת העוונות שלנו אנו מעבירים לחי אחר, ולא למשהו שהוא כה רחוק (כמו כלי, או נייר), ומתוך כך נוצר המנהג דווקא בחי. את העובדה הזו לא ניתן לשנות רטרואקטיבית, אלא רק ניסיון להמתיק אותה, בדיוק כפי שכתבת בשאלתך.
כל טוב ושנה מבורכת
ֿ