שאלה
בס"ד
כבוד הרב שליט"א שלום וברכה!
בתנ"ך מופיעים לשונות שמחה רבים כמו: שמחה, ששון, גילה, רינה, דיצה, חדווה, רננה, צהלה וכו' וכו'....
מפרשים שונים כמו המלבי"ם ועוד מבחינים בהבדלים שבין ביטויי השמחה שלשונות השמחה האלה מבטים. למשל השמחה - פנימית ותמידית, והששון חיצוני וכו' וכו'.
ברצוני לשאול האם פסוקים כמו: "אשרינו מה טוב חלקנו", "אשרי יושבי ביתך" וכדו' - משמעותם המובן של מאושרים - מלשון אושר - שהוא הביטוי הכללי לשמחה (הביטוי לשמחה שמשתמשים בו בספרים הכלליים כמו בפסיכולוגיה)? ואם כן, האם הביטוי "אושר" לציון שמחה הוא בעצם מן המקורות שלנו ביהדות?
אשמח לקבל מקורות ביהדות שעוסקים בביטוי אושר כביטוי המתאר שמחה. (דרך פירוש הפסוקים הנ"ל ועוד, או דרך מאמרים וכו' בנושא).
בתודה מראש ובברכה!
במקורותינו משתמשים יותר בלשון שמחה, אך לרוב כשמדברים בשמחה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
'אשרי' זו המילה שפותחת את ספר תהילים. מביא לך מבחר פירושים שמופיעים שם:
אבן עזרא: מגזרת "אשרוני בנות" (בר' ל , יג) = כלומר לשון אושר
רד"ק מתמקד כאן בשאלה מדוע לא כתוב בלשון יחיד 'אושר', אלא בלשון רבים: 'אשרי'. הרד"ק מסביר: 'אשרי' היא לעולם בלשון רבים; והטעם , כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתִמָּצֵא בו ובהצלחה אחת שתזדמן לו , אלא בטובות רבות שימצאו בו יאמרו עליו: אשריו! = רד"ק טוען שכדי להיות מאושר צריך טובות רבות, אם לאדם טוב בדבר אחד ובכל השאר לא טוב לו, הוא לא מאושר.
ר' מנחם מאירי: מלת אשרי היא מענין "ותומכיה מאושר" (מש' ג , יח); "אזן שמעה ותאשרני" (איוב כט , יא). = גם המאירי מביא מקורות שקושרים את אשרי לאושר.
מתוך המבחר הזה עולה כדבריך: "אשרי" לשון אושר - רוב טובה שמשמחת מאוד את האדם.