למה הרב ורבנים אחרים נמנעים מלבטא את עמדתם הפוליטית ?

שלום וברכה

איני מוצא כל פסול ברב שנוהג לפי מה שאתה מציע. לגיטימי בהחלט שהוא יציג את עמדתו הפוליטית, עדיף בדרך בה אתה כתבת, והקורא ילמד מהרב את עולמו, התלבטויותיו, הכרעתו וכדו׳. לאמתו של דבר, גם בי מתעורר מאוד הרצון להציג את תפישת עולמי במציאות הזו, ובדרך היפה שהצעת.

ואף על פי כן, בנתיים אני בוחר בדרך אחרת, משלוש סיבות:

א. תשובת המשקל: הקו בין הסגנון שאתה מציע ובין מה שמתרחש בפועל נחצה בצורה גסה מאוד. מתפרסמים פסקי הלכה בדבר החובה להצביע למפלגה מסוימת, מבטיחים הבטחות של שווא למי שעושה זאת, ובעיקר – מגייסים את החינוך העמוק לכבוד התורה וכבוד תלמידי חכמים, שהם מהיסודות החשובים ביותר, כדי להשתתף במסעות פוליטיים, להיאבק במפלגות אחרות, ולעשות את התורה קרדום לחפור בה. בשל כך, אני מעדיף לנהוג בקצה השני, ולא להיכנס למשבצת מפלגתית.

ב. הסטת הדיון: את סדר היום הציבורי התורני ממלא הנושא המפלגתי. מוזנחים אין ספור נושאים אחרים, ואף גורמים לאטימת אוזניים בפניהם, למן נושאים הלכתיים חשובים, דרך ענייני אתיקה ומוסר, ועד לשאלות סביבה, קיימות ונושאים חיוניים אחרים. ההתרחקות מהנושא המפלגתי מאפשרת לעסוק בנושאים אלה בלי להיכנס לקוביות מוכנות מראש, בלי להעמיד את התורה כולה על ״ימין״ ו״שמאל״, ולהתמסר להופעה מלאה של תורה.

ג. כלל ישראל: איני תמים מאוד (קצת – כן), ואין ספק כי אני מזוהה כאיש תנועת הציונות הדתית. ברם, ההתרחקות ממפלגתיות מאפשרת לי יותר להיות קשור בכלל ישראל, לחצות קווים, ללקט את הטוב הנמצא במקומות שונים ומגוונים גם אלה הרחוקים מתפישת עולמי, וכדו׳.

זו הסיבה שאני מתאפק ולא עושה כבקשתך.

האם אפשר שאנהג אחרת בעתיד ?

קשה לי לראות את זה.

כל טוב