שאלה
שלום הרב,
השאלה שלי אולי תשמע חסרת חשיבות אבל אני מוצאת את עצמי לצערי חושבת עליה הרבה פעמים ביום..
אני מדריכה ילדים עם תסמונת דאון מספר פעמים בשבוע
אני ממש נקשרתי אליהם וחושבת להמשיך לעסוק בתחום בעז"ה שנה הבאה-בשירות הלאומי.
בזמן האחרון כמה אנשים התחילו להגיד לי שעצם ההתעסקות הממושכת שלי עם ילדים כאלה תגביר אצלי ח"ו את הסיכוי לילד כזה בעתיד
בהתחלה הסתכלתי על זה כשטות. אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי מתלבטת אם כדאי באמת לעשות את זה שנה הבאה-רק מהבחינה הזאת!
רציתי לשמוע דעה של רב בעניין.
תודה רבה רבה
תשובה
שלום לך.
אם השאלה מטרידה אותך- אז היא איננה חסרת חשיבות.
טיפול בילדים בעלי תסמונת "דאון", איננו יכול להשפיע, ואיננו משפיע בפועל על הסיכוי של המטפל/ת ללדת ילד לוקה בתסמונת "דאון".
הסטטיסטיקה מראה, כי עם עלות הגיל של הורי הילד, הסיכוי להביא לעולם ילד בעל תסמונת "דאון" עולה בצורה ברורה בעליל, והיום המדינה מממנת בדיקות במהלך ההריון, פולשניות ולא פולשניות, על מנת לברר אם העובר לוקה בתסמונת "דאון" בנשים הרות מעל גיל 35.
את בחורה צעירה, ואין לך כלל וכלל ממה לחשוש.
עשי מה שנראה לך, וקיימי מצוות "חסד" בצורה המיטבית ("חסד" בגופך ממש, לעומת "חסד" ממוני= צדקה, שהינו בדרגה נמוכה יותר).