ללא נושא

שאלה

שלום כבוד הרב.

זה יהיה טיפה ארוך אז אני מקווה שתישאר איתי :)

אני בן 18 וחצי והחיים שלי עד עכשיו היו באמת לא משהו מיוחד, יש לי בעיות עם ההורים, אמא שלי לא ממש הייתה טובה אלי מאז שאני בכלל זוכר את עצמי ואף פעם לא ממש אהבה אותי {למרות שאתה חושב שכל אימא אוהבת אז זה לא המצב פה}.

כשהייתי קרוב לגיל 7 עברתי עם המשפחה עיר ובבית הספר פשוט זלזלו בי, הילידים היו צוחקים עליי מרביצים ומזלזלים בי בתור בנאדם בצורה שאני הייתי כל כך תמים שאפילו לא הבנתי.

אני תמיד האמנתי באלוקים כי תמיד איכשהוא הרגשתי את ההיגיון שבו, אבל אני לא גאה להגיד שכשהייתי קטן הייתי מקלל אותו וכועס מאוד על איך שהחיים שלי, בדיעבד אני מסתכל על זה ומאוד עצוב מזה ומתחרט מאוד.

מצטער שזה ניהיה כזה ארוך, אבל הנה השאלה שלי:

אני אדם שלא נראה טוב, פשוט באמת שלא, הגוף שלי כנראה לי גבה כמו שצריך כי מבנה העצמות שלי נראה די מוזר, העור שלי חיוור ונראה די חולה למרות שאני בריא מאוד ויש לי עוד מחלת עור שגיליתי לא מזמן שגם גורמת לי להראות חיצונית מוזר וגם גורמת לגירודים רוב בזמן.

אני חייב לציין אבל שאני ממש לא מרחם על עצמי, הצלחתי ממש להתגבר על הדברים האלה נפשית אבל אני מרגיש טעות שאני עושה שאני בכלל שמח, אין לי הרבה חברים וכשהם מדברים על חברות שלהם וכאלה אני תמיד יושב ולא מדבר ואם אומר משהו אז מסתכלים עליי במבט של: מה כבר הוא מבין?

אני שונא להיות עם חברים ולצחוק ולשמוח ואז לחזור הבייתה ולראות אתצ עצמי במראה, כי אני באמת מכוער אבל אני אישית מדמיין אותי כאדם שנראה יחסית טוב וזה מה שהורס לי.

אז רציתי לדעת למה כל זה?, אני באמת לא חושב שמתישהו תיהיה לי חברה, או שאני בכלל יתחתן, גם אם מישהי תרצה אותי אני שונא את עצמי על איך שאני נראה.

אודה לך אם לפחות תנסה לעזור ולהדריך אותי איך לחיות.

נ.ב.

לפני כחודש התחזקתי בתורה, התחלתי לשים קבוע תפילין ומשתדל לברך על אוכל ולשמוע שיעורי תורה, זה מחזק אותי איך עדיין אני מרגיש רע עם עצמי על איך שאני

תודה מראש

תשובה