שאלה
שלום לכבוד הרב!
האם מותר להישבע בלי לומר את שם ה'?
תשובה
שלום
יש בזה מחלוקת פוסקים ולהלכה פסק בשולחן ערוך(יו"ד, רל"ז, א) "האומר 'אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו' - הרי זו שבועה, אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי". ולכן אסור
בברכה הרב אייל משה
להלן סיכומו של הרב יוסץ צבי רימון שליט"א
"אמר רבי אלעזר: לאו - שבועה, הן - שבועה... אמר רבא: והוא דאמר 'לאו לאו' תרי זימני, והוא דאמר 'הן הן'
תרי זימני". (שבועות לו.)
הרשב"א למד מסוגיה זו שגם שבועה בלא שם ה' נחשבת שבועה, שכן אם הסוגיה עוסקת בשבועה עם הזכרת
שם - ברור שהשבועה היא שבועה, ואין צורך שיאמר פעמיים 'לאו לאו' או 'הן הן': "ומכאן שמענו לשבועת
ביטוי, דאין צריכה לא שם ולא כינוי" (רשב"א שם). בדומה לכך, מסיק הר"ן (נדרים ב. ד"ה ושבועות כשבועות
בדעה הראשונה) מהמשנה הראשונה בנדרים, הכותבת ש"כינויי שבועה כשבועה", ששבועה חלה גם ללא
הזכרת שם ה', שכן אם מדובר כשהזכיר את שם ה' - הרי שגם בלא לומר שום כינוי נחשב, לדעתו, הדיבור
לשבועה בהזכרת השם בלבד.
הרא"ש (מובא בטור יו"ד סי' רל"ז) קובע שבעיקרון שבועה צריכה שם, אבל גם בלי שם היא מועילה מדין
ידות[1]. המקור לדין ידות מובא במשנה בתחילת נדרים, הכותבת ש"האומר לחברו 'מודרני ממך'... - אסור",
ומסבירה הגמרא שם (ג.) שאלו "ידות נדרים", ו"כל ידות נדרים כנדרים". הר"ן מסביר ש"ידות נדרים הוא
שמתחיל במקצת דבורו של נדר אלא שאינו גומר אותו, ואותו מקצת הדבור [הוי כאילו] נודר כל השלמות
הדבור, כאדם האוחז כלי בבית יד שלו ומטלטלו כולו" (ב. ד"ה כל). וכך במקרה שלנו - לדעת הרא"ש שבועה
בלא שם תקפה מדין ידות, ואנו "משלימים" את הזכרת השם החסירה.
הפרישה (יו"ד רל"ז, ה) כותב בשם רבו שלפי שיטת הרא"ש אין בשבועה ללא שם חיובי מלקות וקרבן. אולם
לדעת הב"ח, וכן כתב גם הפרישה עצמו במקום אחר, סבור גם הרא"ש כרשב"א לעיל, שיש חיוב מלקות וקרבן
בשבועה ללא שם. ייתכן שיסוד מחלוקת זו היא השאלה האם שבועה ללא שם הופכת בעזרת דין ידות לשבועה
רגילה, שיש בה גם חיובי מלקות וקרבן, או שמא הידות רק יוצרים חלות של שבועה, ללא חילול שם שמיים
הכרוך בעבירה על שבועה רגילה, שכן שם שמיים מתחלל רק כאשר עוברים על שבועה המכילה את שם ה'.
בהנחה שחיובי המלקות והקרבן הם על חילול שם שמיים - ברור מדוע לדעת הפרישה חיובים אלו אינם חלים
על שבועה בלא שם, שאין בה חילול השם.
המאירי (שבועות כ.) מביא דעה שהעובר על שבועה בלי שם חייב מלקות אך אינו חייב קרבן. כנראה שדעה זו
סבורה שהמחייב של הקרבן הוא חילול השם, שכפי שהסברנו לעיל אינו קיים בשבועה בלא שם, ואילו חיוב
המלקות נובע מ"לא יחל דברו", הקיים ללא קשר להזכרת שם שמיים.
הרמב"ם (הל' שבועות ב', ד), סבור שבשבועה ללא שם אין קרבן ואין מלקות, אבל יש איסור. נראה שסברת
הרמב"ם היא שכיוון שהתורה כותבת ששבועה היא בשם ה' - "לא תשא את שם ה' ", "לא תשבעו בשמי לשקר"
- לכן אין חיוב שבועה ללא הזכרת שם ה' (ע"ע בראב"ד המובא בסוף הר"ן בנדרים ב.). כאמור, הרמב"ם סבור
שגם בשבועה ללא שם יש איסור - למרות שאין חיוב - ואם איסור זה הוא מדאורייתא, ייתכן שהוא נובע מכך
שהאדם צריך לעמוד בדיבורו[2]. אמנם יש הסוברים שזהו איסור דרבנן, והר"ן (חידושים לשבועות לה: ד"ה
נפקא להו) כותב שזהו איסור מדברי קבלה (ראה שמואל א' י"ד, כד).
לסיכום: ראינו שלפי כל הדעות יש איסור לעבור גם על שבועה ללא שם. יש הסוברים שדינה כשבועה ממש
והנשבע חייב אפילו קרבן, יש הסבורים שהנשבע חייב רק מלקות, ויש הפוסקים שיש רק איסור ואולי אפילו
רק איסור דרבנן; אבל מכל מקום - בעבירה על שבועה ללא שם יש לפחות איסור. להלכה פסק השו"ע:
"האומר 'אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו' - הרי זו שבועה, אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי".
(יו"ד, רל"ז, א)
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם