שאלה
שלום הרב,
יש לי שאלה שאני לא יודעת כ"כ איך להגדיר אותה.אני רוצה להיתחבר לה' יותר ואני רוצה לעבוד אותו בכל רגע ובאמת להיות רצינית אבל למשל כשאני חוזרת הביתה אז אני לא יישב וילמד ספר או ייקרא תהילים אני לא רוצה להגיד שזה משמעמם כי זה לא!אבל בוא נגיד שבמצב שלי כניראה יותר מעניין אותי לשבת במחשב למשל..אני כן לומדת כמה ספרים לפניי השינה ומיתפללת תפילה ביום,אבל זאת העבודה שלי? אני מאוכזבת מעצמי ורוצה יותר להיתחבר אבל אם זה כרוך בישיבה ולמידה כל היום זה קצת קשה לי!! השאלה שלי בעצם היא מה הדרך ובאמצעות מה אני יכולה להרגיש שאני באמת עובדת את ה'?אנחנו לא אמורים לשבת כל היום וללמוד?[בסדר אני לא בן..אבל עדיין..]
תשובה
ר' משה חיים לוצאטו, פותח את ספרו "מסילת ישרים" במשפט המדבר על הבסיס של כל מעשה האדם בעולם:
"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".
רמח"ל לא כתב "מה חובת האדם בעולם", אלא "מה חובתו בעולמו". כי אין חובה אחת בעולם, שווה לכל בני האדם, אלא- לכל אדם חובה מיוחדת משלו, המתאימיה לאופיו.
אינני מכיר אותך, אך בהחלט יכול להיות, שתפקידך בעולם איננו קשור כלל לישיבה ליד ספר מספר שעות ביום, ולימוד בו. יכול להיות שאופייך סוער יותר, ותפקידך בעולם הוא לבצע תפקידי "שטח", לארגן קבוצות של עשיה וכו'. אל לך להיות מאוכזבת מעצמך. בררי לך את "שליחותך" בעולם, ועשי אותה, להנאתך, לשמחתך.
עלי והצליחי!!!