שאלה
טען מאיר איש שלום ז"ל ("מאיר עין על סדר והגדה של לילי פסח", האנטס 1969, עמ' 25- 27.) ובעקבותיו פרו' תבורי ("ארבעה כוסות", בתוך: "פסח דורות", תל אביב 1996, עמ' 131) שמנהג ארבעה כוסות אינו מנהג ייחודי לפסח, אלא שזה המנהג הבסיסי של סעודות בעולם העתיק, והיתה השפעה יונית על נוהג הסעודה גם בעם ישראל. יותר מאוחר סמכו להן רמזים של לשונות גאולה וכו' כפי המופיע בגמרא. אבל "אין הדרוש סבה אל המנהג אלא המנהג הוא סבה אל הדרוש ! " (איש שלום, עמ' 26).
אשמח לשמוע את דעת הרב בנידון, האם הדברים אכן כך, או שישנה אפשרות מסורתית יותר להסבר העניין.
בתודה
תשובה
שלום רב,
דברים אלו הם תיאוריה וככל תיאוריה אפשר גם אחרת.
למשל יש הסוברים שהמספר ארבע הוא כנגד שילוש הנוצרים, וכדומה, אלו ספקולציות שלא נדע אמיתתן.
זה נכון שגם אצל הגויים שתית יין היתה חובה, וניכר הדבר שגם אצלינו. לכן, תיקנו קידוש על היין. לגבי מקורות ההשפעה? זה לא ממש חשוב , כיון שחכמים תיקנו את התקנות שלהם על הבסיס החברתי של העם היהודי, בדומה להשפעות אופנה הקיימות בימינו (לא השפעות שליליות, כגון לבוש צנוע שאנחנו לובשים כיום).
ברור הוא שלאחר התקקנה מצאו רמזים אליה, או תוך כדי תקנתה ממש.
דרושים מעין אלו, אף פעם אינם סיבה לתקנה, וכבר נקטו חכמים בלשון אסמכתא בעלמא. לכן, הדין הוא דרבנני. האמירה שאין הדרוש וכו', נכונה בכל מצב, גם אם העם לא היה לקוח מהגויים כמו הוא טען.וזאת יודע כל לומד מתחיל.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.