שאלה
יש שתי גישות שונות להסתכלות על העולם-
הגישה הראשונה היא הגישה השרירותית.
לקום בבוקר להסתכל על הנוף.. ולהגיד "שלי שלי שלי! הכל נברא בשבילי. אני נזר הבריאה ולכן מותר לי לעשות מה שאני רוצה בעולם כי הוא נברא בשבילי"
ואז יש את הגישה השניה. שזה להסתכל על הנוף המדהים, על איך שהעולם פועל, כמה שהכל יפה ומושלם ולהגיד "וואו.. תודה שאני חלק מכל זה. אני חלק מהעולם ולכן אני אשמור עליו ולא יעשה מה שבא לי בא כי הוא לא שלי להרוס"
היהדות הולכת בשתי הגישות.. זה קצת סותר.. לא?
תשובה
האדם אכן חי במתח שבין שני קטבים סותרים: מצד אחד הוא נזר הבריאה 'ותחסרו מעט מאלוה', ומצד שני הוא עפר ואפר, 'מה אנוש כי תזכרהו'. ובתחום שבין קטבים אלו מתנהלים חיי האדם בעולמו.
פעמים שהאדם מתנהג על פי הסוג הראשון, ופעמים שעל פי השני, וברוב המקרים אנו חיים את הסתירה במלא עוזה.
זהו המצב האנושי הטבוע בנו מרגע הבריאה, ועלינו לחיות מתח זה ולנסות ליישב אותו בתחומים שונים של חיינו.
על כך כתב בהרחבה הרב סולובייצ'יק בספרו 'איש האמונה הבודד', וכדאי מאד לעיין שם.
עקיבא