שאלה
בס"ד
שלום הרב,
לפני שאתחיל לשאול את השאלה- בבקשה, אני מבקשת שתיתן לי תשובה שתספק אותי ותענה לי באמת, פשוט אני בתקופה של כ"כ הרבה בילבולים שאני אמת חייבת וזקוקה לתשובה אמיתית וכנה, מהשורש ולא "סיסמתית"...
סליחה על השההקדמה הארוכה, אני אגש לשאלה-
התחלתי ב"ה שירות לאומי בתחילת נה, בבית ספר של חינוך מיוחד, ובנוסף אני בגרעין (עושים פעילויות בשכונות, מתנדבים במועדונית, עם משפחות שכולות וכדו'..). אני מרגישה קצת קשה עם העניין- שבביה"ס אני לא כ"כ יודעת במה אני תורמת, אני מרגישה כיף שאני עוזרת לילדים, ואני יודעת בוודאות שאני מקדמת אותם, אבל קשה לי להבין מה בתור נערה דתיה השליחות שלי כאן. אני נשמעת נורא מקובעת וכנראה שלא קראתי מספיק, אבל נהייתה לי תפיסה בשנה האחרונה שהרצון של ה' הוא שנתפלל אליו, נלמד המון תורה, נעשה "עוד כמה מצוות" וזהו. כאילו אני מבינה שאנחנו הדתיים אומרים שזו מצווה גדולה למשל לעזור לאוכלוסיות חלשות, לקדם ילדים חלשים בלימודים, למתוך במשפחות שכולות וכדו', אבל 2 דברים יש לי לומר על זה:
א. אף אחד מהדברים האלה, והרבה דומים להם הוא לא באמת מצווה (לפי מה שאני יודעת), הם נקראים אצלנו "מצווה גדולה" אולי כי הם עושים לאנשים המון טוב על הלב, אבל זה לא בהכרח מצווה...
ב. בין אם זה מצווה ובין אם זה לא- במה כל הדברים האלה תורמים? אני מדברת מבחינה תורנית, מבחינת התורה- מי אמר שזהו רצון ה'? אני מבינה שמן הסתם ה' רוצה טוב בעולם (למרות שאת כל הדברים האלה אף אחד לא אמר, לא כתוב בשום מקום, אנשים מחליטים כל יומיים מהו רצון ה', בבקשה תסביר לי את זה...)אבל למרות שאלה מעשים טובים- יכול להיות שהם בכלל לא רצון ה', אולי ה' לא חושב שיתרום לעולם או לעם שאני אעזור לילדה עם פיגור? אולי הפנינג בסוכות בקהילה חלשה הוא בכלל לא מצווה??? אני לא אומרת שזה לא מעלה חיוך על פני אנשים ועושה להם טוב על הלב אבל אולי במקום זה הייתי יכולה ללמוד תורה, להתנדב באגודה של תרומות לצדקה וכו' (שהם מצוות ברורות וידועות)?? במילים אחרות- יכולתי להתנדב בקופ"ח* זה דיני נפשות ופיקוח נפש לפעמים! ועדיין רוב הציבור שלנו מעריך ומייחס חשיבות וערך רבים למקומות שירות כמו שאני נמצאת בו משום מה...אני קצת מרגישה שהלכתי עם הזרם, ואני לא רוצה לפספס שנה שאמור להיות בה כמו שאומרים פוטנציאל והזדמנות לתרום מעצמי.
בבקשה תסביר לי
תשובה
שלום וברכה
אני מנסה תמיד לא לענות בצורה סיסמתית. כנראה שלא תמיד אני מצליח, אבל מנסה.
א. השאלה שאת שואלת היא כבדת משקל. את רוצה לכוון את עצמך לרצון ד', ואת מניחה כי רצון ד' הוא להתפלל, ללמוד הרבה תורה וכדו'. בוודאי שהדברים גם נכונים, ובוודאי שיש חשיבות לתפילה וללימוד תורה, אולם אם אנו רוצים לכוון את עצמנו לרצון ד' – אנו חייבים לשמוע מה ד' אמר, ולא להחליט בשבילו מה נראה לנו שהוא רוצה.
ב. אני מציע אפוא כי תקראי את דבר ד', בעיקר בספרי הנבואה, שהם המקור המרכזי לידיעה זו. שם תמצאי כי הנביאים הדגישו בדיוק את ההפך ממה שאת כותבת, ולימדו את עם ישראל כי הדבר העיקרי שהקב"ה רוצה הוא חסד: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקים מעולות". רעיון זה מצוטט בדברי הנביאים פעמים רבות מאוד, ואין הוא מבוסס על פסוק אחד במקום אחד, אלא כמעט כל נביא ביטא אותו בצורות שונות.
ג. גם חז"ל הלכו בעקבות זאת, ולימדו אותנו פעמים רבות מספור כי עבודת ד' הבסיסית היא עשיית החסד, הצדק, הדאגה דווקא למי שנמצא בשולי הדרך ושלא מתייחסים אליו, גאולת משפחות שכולות מבדידותן וכדו'.
ד. לאמור: לא רק שדברים אלה הם מצווה, הם אף קודמים לדברים אחרים. כאמור, המסר הזה נמצא בכל כך הרבה מקומות בנבואה, עד שהוא אחד היסודות החשובים ביותר בעבודת ד'.
ה. זה מה שהקב"ה לימד אותנו. הביקורת שלך על אנשים המדברים בשם ד' והיודעים מה הוא רוצה בצורה ממוקדת היא נכונה מאוד, וצריך להיזהר שלא לעשות מניפולציות על הקב"ה. החובה היא להאזין לדבריו הנצחיים המופיעים בכתבי הקודש.
ו. אינני יודע לקבוע ואף אחד איננו יודע לקבוע את המשקל המדויק של כל פעולה. את מניחה בשאלה כי תרומות לצדקה חשובות יותר מהעלאת חיוך על פני אנשים, אולם איני בטוח בזה כלל וכלל, ולא זו בלבד, אלא שבדיני צדקה עצמם דווקא הארת הפנים מודגשת באופן מיוחד. ברם, דברי הנביאים שדיברו על הדאגה לגר ליתום ולאלמנה מלמדים אותנו באופן כללי כי אחת השליחויות הגדולות בעולם היא להוציא את האנשים ה"שקופים" ממעמדם, ולדאוג להם, ואם את עושה את זה בשרות הלאומי – את מכוונת את עצמך לרצון שמיים.
כל טוב והרבה שמחה