שאלה
בס"ד
אני רוצה להיות מורה בעז"ה. אני יודעת שיש לי הכישורים והרצון לכך. לצערי, מידי פעם עולים לי ספקות באמונה, ביחוד לאור מציאויות של סבל בהם אני נתקלת ולא מצליחה להסביר לעצמי כיצד הקב"ה עושה שכך יהיה לנו. שאנשים יהיו בעלי מום, בעלי נכויות נפשיות וגופניות, שאמא תחנק את ילדיה ועוד.
אני מתלבטת מאד האם ללמוד תנ"ך או להתמקד בהוראת מקצוע מקצועי בלבד, כך שלא אצטרך להתעסק בסוגיות אמונה עם תלמידי. סוגיות שאין לי בהם תשובות..
האם זה לא לעשות שקר בנפשי בכך שאלמד תנ"ך ואלמד בעוד בועטות בי שאלות באמונה כאלו ואחרות.
תשובה
שלום לך.
אינני חושב שתהיה לך בעיה ללמד תנ"ך.
ספקות ושאלות באמונה הם דבר נפלא. טוב שיש שאלות, כי אז מחפשים להן תשובות. מי שלא עולות אצלו שאלות, לא מחפש תשובות, והוא נשאר "רדוד" כל חייו.
אני מציע שתלמדי מקצוע שאת אוהבת. הכי טוב זה ללמד את מה שאת אוהבת. התלמידים ירגישו את האור בעינייך כשאת מלמדת את המקצוע.
ואם זה תנ"ך שאת כל כך אוהבת, אדרבא, תלמדי את ספר איוב, שעוסק בשאלת הסבל, ותוכלי להעלות את השאלות הקשות ביותר בשעורים עם תלמידייך, וכולם ידעו שאין לנו את כל התשובות... הרי גם נביאים שעמדו לנו, לעם ישראל, שאלו שאלות באמונה, בדיוק בנושא הזה שאת מעלה בשאלתך. ירמיה הנביא (פרק י"ב) בא בטרוניה כלפי הקב"ה: "צַדִּיק אַתָּה, יְדֹוָד, כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה? (מדוע) שָׁלוּ (יושבים בשלווה) כָּל בֹּגְדֵי כגד?"