שאלה
לרב שלום,
רק לאחרונה (!) נתגלתה לי הסיבה המקורית לשמירת נגיעה - טומאת נידה.
בדורנו כולם טמאים, אך גם בהנחה שהנשים טמאות יותר - הרי אין פעולה בימינו שאסורה משום הטומאה הזו (נגיעה באישה נידה), ככל הידוע לי. אני טועה?
יותר מכך, אם הטומאה הזו דווקא משנה, האם אין באיסור להטהר במקווה משום קיפוח האשה? הרי כשהמטרה היא למנוע פריצות, ניתן לצוות על דרך אחרת (בדרך ישירה - פשוט לאסור פריצות!), דרך שלא תשאיר את הנשים הרווקות נחותות מבחינת טהרה!
אין זה הוגן, מבחינת הנשים, לאסור הטהרות, לגזור עליהן להשאר בטומאתן עד לנישואיהן - למה בכ"ז שומרים נגיעה?
תודה. נעמה, בת 16.
תשובה
שלום, נעמה.
אם אני מבין אותך בצורה נכונה, הרי שלדעתי את טועה בהבנת איסור הקרבה הגופנית בין גבר ואשה שאינם נשואים זה לזה. את גם מייחסת "קיפוח" ו"נחיתות" למצב הטומאה של האשה בשל המחזור החדשי.
התורה אסרה על גבר ואשה הנשואים זה לזה קרבה גופנית בימי טומאת ה"נידה", ועד לטהרה במקווה.
התורה אסרה גם על קרבה גופנית (בעלת גוון אירוטי, היינו- שבאה דווקא מתוך משיכה מינית) בין גבר ואשה שאינם נשואים זה לזו, גם אם האשה טהורה, אחרי טבילה כדת וכדין במקווה. היום, נשים שאינן נשואות אינן טובלות במקווה מדי חדש בחדשו.
בימים בהם בית המקדש עמד על מכונו, נשים פנויות היו טובלות מדי חדש בחדשו, כדי לאפשר להן מגע עם מוצרי מזון, וכלי בית, אשר יש להקפיד על טהרתם באופן יומיומי (לחם- ממנו יש להפריש "חלה" לכהן, בטהרה, ועוד).
גם כאשר נשים פנויות טבלו מדי חדש בחדשו, לא היה מותר לנער ונערה בני חמש עשרה, ללכת לטיול בקניון, יד ביד.
אני מקווה שאת מבינה את הדברים באור קצת אחר, למרות הקיצור.