שאלה
שלום!
רציתי לשאול שאלה שעלתה לי ולא מרפה ממני מאז פינוי בית השלום אני משתגעת כול האידאל של הציונות הדתית זה ישוב הארץ וכול דבר שאנחנו עושים ומישבים ממפרקים לנו מפנים אותנו ושום דבר בעצם לא הולך לנו
אז השאלה שלי בעקבות כך זה הרי מה שאנחנו עושים זה אמיתי וחשוב ואנו עושים זאת ממקום של קדושה ואמיתיות זאת השליחות שלנו ואנחנו משתדלים לישם זאת בצורה הטובה ביותר אבל כול דבר שאנו מישבים כבר רוצים לפנות אותנו וזה מתסכל אותי (אם זה בזמנו הגוש ועמונה ועכשיו מיגרון בית השלום חומש וכו'..)כי אני יודעת שדבר שהוא אמיתי הוא ניצחי ואני חושבת שמתילה להתערער אצלי האמונה הזאת וזה מפחיד אותי..אז אני ישמח אם תענו לי תשובה מהירה כי זאת שאלה שמלווה אותי כבר הרבה זמן..(סליחה על האריכות)
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
השאיפה לציון הייתה אלפיים שנה, כך שמאבק אחד או שניים איננו סוף הדרך, אלא מכל מאבק צריך ללמוד את הנקודות הטובות והחלשות, ולהמשיך קדימה, אין ביחס של מספר שנים כדי ללמד על מהלך שלם. על כן אין להכנס לחולשה בגלל אירועים מסוימים יש להסתכל על הכלל, וב"ה כל הארץ פורחת ויש ישובים מצוינים בכל מקום, ובהם מגדלים נוער נפלא שהתורה והארץ היא נר לרגליו. ועל כן יש להתבונן על העשייה, ועל הכשלונות יש ללמוד כיצד לשכלל את המאבק.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון