ללא נושא

לשואלת שלום רב וסליחה על העיכוב בתשובה.
קודם כל, עצם זה שאת מרגישה לא טוב עם מצבך הרוחני, זה כבר שלב מצויין. יש לפעמים שאדם מדרדר, וטוב לו עם זה, ואז קשה לו מאד לתקן, כיון שמה איכפת לו? למה שיתאמץ. עצם זה שאת מרגישה צורך לתקן מעיד על נשמה גבוהה, שעדיין לא נפגעה. ולכן יש סיכוי רב לתיקון.
צריך לדעת שאין כאן פתרונות קסם. זה מצריך הרבה מאמץ והרבה מוטיוציה. צריך להתאמץ יותר על תפילות, גם כשזה קשה. צריך למצוא מקום לשיעורים, גם אם זה רחוק ולא נח. כיום יש כמעט בכל עיר ובכל איזור מוקד רוחני, ישיבה מדרשה וכד', שאפשר להיעזר בהם. צריך לחפש דמות תורנית, רב, רבנית או רכזת שירות לאומי וכד', שאפשר להתייעץ איתה באופן אישי. אפשר לשבת ללמוד לבד - ספרי אמונה, מוסר או הלכה. וכן כדאי אולי לשקול החלפת מקום השירות למקום תורני יותר או שיש בו יותר תמיכה רוחנית.
כל זה קשור גם ליחס עם החבר. את צריכה לעשות החלטות אמיצות ולעמוד בהן. צריל לשוחח על כך עם החבר, ולשתף אותו בתחושותייך, ולהחליט על התקדמות רוחנית. אפשר גם לשבת ללמוד איתו יחד (בחלק מהפעמים, לא כולן), וכך להפוך את הפגישות כמנוף להתעלות ותיקון, במקום לגורם נוסף להדרדרות. ואם החבר אינו מוכן להתקדם איתך, יש מקום לשקול החלטות כואבות.
אמרתי פה כמה רעיונות, ואת צריכה לראות מה מכל זה מתאים לך. אבל היסוד לכל, זה חיזוק כח הרצון, לראות מה את רוצה, מה ראוי לעשות ומה מתאים לך ובאיזה קצב, ואז להתאמץ מאד לעמוד ביעדים שאת מקציבה לעצמך.
בברכה
אפי קיציס