שאלה
אני מצטער אם קבלת את השאלה פעמיים זה הנוסח הנכון, שכן נפלה טעות במשפט האחרון.
שלום כבוד הרב
בהמשך לתשובתך בנושא: "רצון שלא ללדת מול אימוץ", ברצוני לחדד את השאלה ברשותך. אתה טענת: "שאינך רואה מקום לאסור על הורים ללדת גם אם מדובר בגנים בעייתיים", אך מה הדין אם הבחורה (שכן אנחנו לא נשואים) איננה מעוניינת לממש את זכותה ללדת? היא ויתרה על זכותה ללדת במודע מתוך אלטרואיזם ורצון להציל נפש מישראל/ או כל נפש אחרת. כאמור בניסוח השאלה הקודמת ציינתי שהיא מעדיפה לאמץ על פני הבאת ילד ביולוגי מפני החשש שילד ביולוגי יירש את תכונותיה/ הגנים הבעייתיים שלה. קרי עובדה זאת רק הגבירה בה את הרצון שלא להביא ילדים משל עצמה. בתשובתך את דן בזכות להביא ילדים של כל הורה ושאין איסור הלכתי הבא למנוע מהורים למנוע זכות זאת על אף החשש לגנים בעייתיים, אך השאלה שצריכה להישאל האם יש מקום לחייב מבחינה הלכתית אישה לנסות להביא ילדים משל עצמה בטרם היא תפנה לאופציה של אימוץ? שכן אין ודאות שגנים אלו יהיו נחלת צאצאיה, כמו שאין ערובה שילד מאומץ יהיה מושלם. ומכל מקום אתה לא חושב שראוי שלא להתערב בחשבונות שמים, לבטוח בה' ולקוות לטוב? בהקשר זה נזכרתי בסיפורו של המלך חזקיהו שנמנע מלהתחתן בדיוק מאותה סיבה, מהחשש שבניו יהיו רשעים. כידוע ישעיהו הוכיחו על כך ואמר לו לעשות את המוטל עליו ולא לעסוק בחשבונותיו של הקב"ה. אך שמא הדבר כאן שונה מתוך ההנחה שאין חיוב מצד ההלכה לאישה לעסוק בפריה ורביה?
תודה
תשובה
שלום וברכה
תודה על חידוד השאלה.
בתשובה הקודמת כתבתי כי אין שום חובה מוסרית המוטלת על אישה שלא ללדת במצב זה.
לא זו בלבד, אלא שמול הראיה של מעשה זה כאלטרואיזם ניתן לראות את ההכרעה הזו כשגויה, ואפילו כמסוכנת - כשהיא מוצגת כעמדה מוסרית.
ואכן, המקור שהבאת מסיפור חזקיהו הוא עוד אחד מהמקורות המצטרף לעמדה הראויה, האומרת כי אין אדם צריך להימנע מללדת גם אם הוא סובר שיהיה קשה מאוד לילדיו, או שהלידה לא תביא ברכה לעולם.
ברם, היא לא שוללת את זכותה של אישה להכריע כי זה מה שהיא רוצה לעשות.
אין מושג של ״לחייב״ אישה ללדת, ובשל כך היא יכולה לבחור את שברצונה.
אם היא בחרה באימוץ דווקא - זו הכרעה שלה.
לעומת זאת, ההלכה מטילה על גברים את חובת ״פרו ורבו״, ועל כן הם צריכים להכריע שהם מקימים בית עם מי שבין שאר הממדים הרחבים והעמוקים של הזוגיות - גם תביא איתם ילדים לעולם, וביחד יהיו לבשר אחד.
כל טוב