לא טוב היות האדם לבדו

בס"ד

שלום רב,

ההבדל המהותי בין הקשר של אדם למקום ובין הקשר של אדם לחברו, הוא בכך שהקשר עם ד' איננו הדדי. קשר עם ד' דומה לקשר של בן לאביו - יש מי שרק נותן ומי שרק מקבל. טוב וחשוב לקבל את ברכת ד' הרוחנית והחומרית, אבל אדם צריך לפעול גם בהדדיות להיות מקבל ונותן. הקשר הכי עמוק של נתינה וקבלה, שיתוף פעולה ארצי ורוחני, גופני ורגשי, הוא הקשר הזוגי, בין איש לאישה. לכך כיוונה התורה במילים: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". יצירת אחדות מלאה ושווה מחייבת שני שותפים שווים שיהיו אוהבים, נותנים ומקבלים זה מזה ברוח ובחומר, במעשה ובמחשבה, ברגש ובשכל.

השאלה השנייה שלך לא קשורה דווקא לזוגיות: "למה השם עשה שלא נהיה מושלמים?" זה נכון למכלול החיים של האדם: פרנסה, למידה, תיקון מידות, תיקון עולם...

התשובה היא שזו תכלית האדם בעולם. לא נבראנו כדי לנוח אלא כדי לעמול. כבר בגן עדן, לפני החטא, הוגדר התפקיד של האדם: וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

התפיסה שהעולם נברא בכוונה חסר כדי שאנחנו נעמול על תיקונו, מופיע בוויכוח מפורסם של רבי עקיבא:

שאל טורנוסרופוס הרשע: איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?

אמר לו: של בשר ודם.

אמר לו טורנוסרופוס הרשע: ראית השמים והארץ, יכול האדם לעשות כיוצא בהם?

אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.

אמר לו: למה אתם מולים?

אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.

הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות.

אמר לו טורנוסרופוס הרשע: אם הקדוש ברוך הוא רוצה במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?

אמר לו רבי עקיבא: ולמה טיבורו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכתו.

ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, שלא נתן הקדוש ברוך הוא המצוות אלא לצרף האדם בהם, לכך אמר דוד: כל אמרת אלוה צרופה.