כיצד אוכל לחיות בשלווה עם עצמי

שאלה

אני מבקש עזרה. אני כול הזמן בעליות וירידות בכול הקושר לקשר שלי לבורא עולם. אני מספר ימים מחובר אליו, מתפלל, לומד תורה, רבי נחמן, פרשת שבוע, הרב קוק ואחרי מספר ימים מגיעות אלי מחשבות שמרחיקות אותי מעבודת השם שלי ואז אני נכנע ולא מתפלל יותר, לא מניח תפילין, לא מתקשר יותר ואז זה גדל ואני ממש מתחיל להאמין שזה לא בשבילי וזה רק מרחיק אותי מעצמי ופוגע בי כלומר אני מתחיל להאמין שהתפילות ולהניח תפילין זה קלישאה אחת גדולה ואני מתחיל לפתח מין צורת הסתכלות כזו שבעצם התפילה והאמונה זה אובססיה לברוח מהכאב של החיים שלי, זה ניסיון למצוא חוף מבטחים מול כול השאלות, התהיות, הריקנות שאני חש, הבדידות ותחושת המרירות שבעמקי נפשי. עד שאני מחליט להתרחק מעבודת השם וקיום המצוות עד שאני פוגע בעצמי ורואה סדרות בטלוויזיה ותכנים לא צנועים שבאופן לא מודע משפיעים על הנפש שלי ועל הלב הטהור שלי ומתחילים להשחיתו ואז יש לי מחשבות וחרדות וכול מיני הפרעות שמשפיעות לי על מצב הרוח ועל איכות החיים שלי עד שאני מרגיש שאני משתגע לא עלינו ורוצה לעזוב את העולם הזה ומתכחש לכוחותיי העמוקים החבויים בעמקי נשמתי המבקשים את הרוח הטובה, את קרבת אלוקים לי טוב, פשוט הכאב והמרירות של החטאים מנסרים את נשמתי בכול מיני ייסורים עד שאני חש שאני מאבד את שפיותי ולא מצליח לעבוד ולקיים מערכת יחסים עם אישה טובה ואז אני שוב מתייאש כי אני מרגיש לבד, ונכשל ונבזה והנשמה שלי , מאוד קשה לי עם התחושות האלו שאני נבזה כי יש בי אמונה גדולה שאני יכול יותר ושאני וודאי אצליח אך עובר הזמן והעליות והירידות חוזרות ונשנות ואין בי מנוחה אין בי שקט ואני יוצא להתבודדות בשבת בגשם ומבקש מבורא עולם שיחוס עליי שירחם עליי שיעזור לי לשוב אליו אבל אני לא מתמיד ושוב חושב בצורה שלילית על עצמי ושוב בוכה ושוב מרגיש שאיבדתי את הרוח הטובה את רוח השפיות שתסב לי מנוחה ורגע של שקט אך רוב חיי רוב היום הראש שלי לא שקט, רץ ומתנועע בלי נהג שישתלט עליו ואני הולך סחור וסחור וחושב שאולי אצליח היום אולי אתגבר ואני באמת מתגבר ומוותר על כול מיני תאוות ורצונות כדי להתפלל וכדי לקבוע עת לתורה ואני מצליח.

היצר הרע מתי הוא מנצח אותי – כשהוא מכניס לי לראש שאני לא בסדר, שאני לא מספיק טוב, שאני לא שפוי וכול מיני מחשבות כאלו. שם הוא מתחיל לנצח שם הוא מתחיל להשתלט על רוחי כי שם אני מאבד את האמונה שלי בעצמי ומוותר על עצמי. ואני בתמימות לא שם לב שזה היצר הרע, לא נותן את דעתי בכך אלא נבהל, חרד מאותה מחשבה , מבקש למצוא סברה שתאזן ותוכיח את חפותי את ישרותי את שפיותי הבקשה הזו החיפוש הזה לבדו הוא תחילת הבעיה הוא שורש הכניסה לעבדות, הוא תחילת האיבוד העצמי....

הספק הזה הוא איום ונורא והוא שורש כול מציאות הרע בעולם, הוא הכאב הכי גדול שיש לאדם, לבן האנושות. הוא כמו פצע פתוח שלעולם לא יחלים, הספק הזה מזעזע את ליבי ורוחי כול יום מחדש ואני כול רגע מחדש נאבק, נלחם, נכנס לרשת שהוא טמן עבורי ולא מתעורר ומביט בו מרחוק עם פנס ישר על הראש של אותו אישון מוות שנחמתו היא הפסקת הקשר ביני לבין יוצרי וגואלי.

ואני בטיפשוט מתבייש... מסתיר את הכאב...שואל מהיכן תגיע הישועה? האם אני לא בעוד סבב לחימה?

תודה, יוחנן

תשובה