שאלה
בס"ד
שלום וברכה כבוד הרב,
מספר שאלות, לתשובתך אודה:
א. אשמח לעצות לכוין יותר בברכת המזון, בברכת אשר יצר ובברכות ראשונות ואחרונות.
ב. בירכתי על חטיף מסוים ולאחר שאכלתי פחות מ'כזית' גיליתי על אריזתו שיש לברך ברכה אחרת מזו שבירכתי, האם לחזור ולברך את הברכה שיש לברכה? או שמא יצאתי ידי חובה? והאם יש הבדל בכמות שאכלתי עד שגיליתי זאת?
ג. שמעתי שכדי לברך ברכה אחרונה על מאכל ומשקה שברכתו 'שהכל', יש לאוכלו ולשתותו עד 4 דק' מהברכה הראשונה, האם זה נכון? ואם כן, האם זה נכון רק לדבר מאכל/משקה שברכתו 'שהכל', או שמא לכל דבר מאכל/משקה (חוץ מברכת 'המוציא')?
תודה, בשורות טובות!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
א. כוונה בברכה כרוכה בעשיה מודעת. צריך להיות מודעים בשעה שאוכלים. לשים לב שהגוף ניזון, שהאוכל טעים. מתוך כך מרגישים רצון להודות - ומכוונים בברכות. גם בברכת 'אשר יצר' - להיות מודעים לכך שהגוף מתרוקן מהפסולת שבו. שכל הצינורות תקינים ופועלים. מתוך כך מודעים גם לבריאות שאנו זוכים לה וגם לפלא שיש בבריאה - ומפליא לעשות.
ב. השאלה היא מה ברכת ומה הברכה האחרת.
ברכת 'שהכל' מחליפה כל ברכה.
ברכת 'פרי אדמה' מחליפה 'פרי העץ'.
אבל אם ברכת 'מזונות' על עץ או אדמה - צריך לברך שוב.
אם ברכת 'עץ' על 'אדמה' צריך לברך שוב.
בקיצור: יהודי חייב להכיר את הכללים העיקריים של הלכות ברכות
ג. צריך לאכול ולשתות בקצב מסוים. הדבר נכון לכל מאכל, לא רק 'שהכל' (מצטט לך מפניני הלכה)
אכל את שיעור ה'זית' בהפסקות גדולות, אם עברו מתחילת אכילתו ועד סופה פחות מכשיעור של 'אכילת פרס', שהוא שיעור הלחם שהיו רגילים לאכול בארוחה אחת, עדיין נחשבת אכילתו כאכילה אחת, ויברך אחריה ברכה אחרונה. אבל אם אכל את שיעור ה'זית' במשך זמן ארוך יותר – אין אכילתו נחשבת כאכילה אחת, ואינו מברך עליה ברכה אחרונה.
אלא שנתעורר ספק, כמה דקות בפועל לוקח לאדם ממוצע לאכול 'שיעור פרס'. לדעת המאריכים – תשע דקות, ולדעת המקצרים – שלוש דקות. למעשה, טוב לגמור את שיעור הכ'זית' בתוך ארבע דקות. ומכל מקום, ברור שמי שאכל כשיעור 'זית' (חצי ביצה) בתוך שש דקות, חייב לברך. שכן שיעור 'אכילת פרס' נקבע לפי רוב האנשים, וכיוון שבמדידות שונות יצאו שיעורים שונים, יש לילך אחר השיעור הממוצע שהוא כשש דקות.
דין דומה גם בשתיה
עיין קישורים
https://ph.yhb.org.il/10-10-07/
https://ph.yhb.org.il/10-10-10/