טבילה במקווה

שלום לשואלת .

נכון מה ששמעת מבעלך ששמע בשיעור ואכן יש סגולה מפורסמת לביטול הכעס על ידי טבילה במקוה.

חשוב לי לציין שני דברים ראשית כאשר מדברים על סגולה צריך לדעת אם היא באה ממקור קדוש ורציני ושנית אלף סגולות לא יועילו לבטל מדה רעה אם האדם לא יעבוד על עצמו וישפר אותה.

ואכן סגולה זו באה ממקור קדמון וקדוש הובאה ברבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש תיקון ט"ו והרבה גדולי ישראל הביאו סגולה זו ויש רמז לסגולה שמקוה בגמטריא מאה חמישים ואחת וכעס בגמטריא מאה וחמישים ואומרים לך טבול במקוה בטל את האני שלך באות א והכעס ימחה .וכאשר גדולי ישראל כותבים סגולה איננו צריכים לחקור מדוע וכיצד היא פועלת ובכל זאת מצאנו כמה הסברים על משמעות סגולה זו .

בעל הקהלת יעקב הביא בערך כעס מקורות רבים על חומרת הכעס מדברי חז"ל בגמרא ובפנימיות התורה והוא מונה כמה וכמה דברים שמועילים לביטול מדת הכעס.

בכלל הדברים הוא מזכיר ענין זה של הטבילה במקווה ויש לו הסבר עמוק מאוד מה הקשר בין הכעס למקווה ומשהו מדבריו הוא מסביר שאדם הכועס מסתלקת ממנו החכמה וביטול החכמה המאירה פניו של אדם גורם למדת הכעס וכאשר אדם טובל במקווה הוא מחזיר לעצמו את אור החכמה וכאשר יש חכמה אין כעס.

וככה הוא מסביא את דברי חז"ל שאסור להביט בפני אדם כועס ועוד כמה מאמרים.

גם הרמ"ע מפאנו מסביר בתיקוני התשובה שהטבילה במקווה מבטלת את הגאווה ואם "לא יקלקל בבחירתו" יועיל המקווה לבטל את הכעס.

כלומר אדם צריך לעבוד על מדותיו שאם לא כן הגם שיטבול אם בבחירתו יקלקל וימשיך לכעוס לא תועיל לו הטבילה.

ופשוט שאין הבדל בין איש לאשה כולם יכולים להתפלל לפני שיטבלו שהטבילה תועיל לבטל מדה רעה וחולה זו של הכעס.

מה אומרים?

הנה כתב על כך השל"ה הקדוש בשער האותיות: "ומי שחטא בכעס יחשוב בעת הטבילה כי 'כעס' עם המילה עולה 'מקוה', וכשמודה ועוזב אז וטהר, וטעם כעס עם המילה, כי רוב הכועסים כועס עם המילה, רצוני לומר עם הדבור שיוצא מפיו דברי כעס".

כלומר היות ורוב הכועסים מוציאים בפיהם דברי כעס ודבור של כעס לכן הטובל צריך לחשוב על כך שהוא רוצה שטבילה זו תועיל לו לבטל מדה רעה זו של הכעס.

רק חשוב לי לציין שאשה הטובלת במקווה צריכה לחשוב תחילה שהיא טובלת לטהרתה ובנוסף תחשוב מחשבות טובות לתיקון המדות בכללות ומדת הכעס בפרט.

ושוב עלי לציין שטבילה תועיל בתנאי שיש עבודה רבה של האדם על מדותיו לתקנם.

הנה על עבודה זו כתב הרמב"ם שהלילה כ' בטבת יום פטירתו בפרק הרביעי משמנה פרקים:

" ואשוב אל כונתי כי כשיהיה האדם שוקל פעולותיו תמיד, ומכון אל אמצעותן יהיה במדריגה עליונה ממדרגת בני אדם, ובזה יתקרב אל השם יתברך, וישיג את טובו, וזוהי הדרך השלמה שבדרכי העבודה, וכבר זכרו חכמים, זכרונם לברכה, זה הענין וכתבו עליו, ואמרו (מועד קטן ה ע"ב סוטה ה'), "כל השם אורחותיו ומשגיח בהם זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ושם דרך אראנו בישע אלקים" אל תקרי "ושם" אלא "ושם" והשימה הוא השעור והסברא".

הרי לך שצריך האדם לשום את דרכיו ולשקול את הנהגותיו ומדותיו.

והיות והערב גם הילולת הצדיק רבי יעקב אביחצירא אביאה גם ממנו על מדת הכעס וככה כתב הרב בספרו פתוחי חותם בפרשת ויקהל כמה הדיבור עלול להביא לכעס ויש להזהר ממנו ביותר ביום השבת ואלו דבריו :

"וְעַל זֶה סָמַךְ לָזֶה שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶֹה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ וְהִשָּׁמְרוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁלֹּא תְדַבְּרוּ בוֹ דִּבְרֵי חֹל דְבָזֶה אַתֶּם עוֹשִֹים פְּגָם גָּדוֹל לְמַעְלָה וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תָבֹאוּ לִידֵי כַּעַס בְּשַׁבָּת דְּזֶה הוּא הַפְּגָם הַגָּדוֹל וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תָבֹאוּ לִידֵי כַּעַס בְּשַׁבָּת דְּכָל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵיהִנֹּם שׁוֹלְטִים בּוֹ וְהַסִּבָּה הַמְבִיאָה לְכָל אֵלֶּה הִיא שְֹפַת יֶתֶר וּדְבָרִים בְּטֵלִים. לְפִיכָךְ הִזָּהֲרוּ בִּדְבָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר וּבָזֶה תָּבֹאוּ לִידֵי קְדֻשָּׁה".

והנני מברך אותך שתזכי להיות בנחת ובשלווה אך טוב וחסד כל ימיכם אמן.