חיי נישואין עצל הורים עם ילדים

שאלה

שלום הרב , אני בת 23 נשואה כחצי שנה לבעלי וגרים עצל ההורים שלו כבר תקופה מלפני החתונה . עכשיו אני בהריון ראשון והתכנונים שלנו לא הסתדרו כמו יש דרך אחרת עכשיו . אני תמיד אמרתי שכל עוד אין ילדים הכל בסדר (יכולה להתמודד על זה ) אך עד גבול אם אני יולדת .

ההורים שלו אחלה לא מתערבים לא משטלטים כלום ביחסים שלנו . עוזרים בענין כספי כשיכולים אך לא הכל מושלם . בבית גרים עוד 4 אחים 2 בנות ו2 בנים תווך הגילאים 20-25

והבית לא נקי , לא נקי עף פעם ברמה ממש מגעילה לפעמים ומחרידה , הם אנשים שלא נקיים ואין סדר אין אוכל ביתי בשירותים בגדים זרוקים ברצפה וכך גם בבית וכל מיני דברים שהמראה של הבית מלוחלך רק כבאים אנשים מנקים (שיראה סביר וזהו)

אני חייתי והיה לי קשה מאוד בהתחלה בהתחלה היתי מנקה להם ומכינה אוכל ואז הבנתי שזה מקשה עלי כי תוך כדי מבלגנים הכל , המטבח עם ריח לא נאים ומזעזע .

מוזיקה עד 4 לפנות בוקר וכו כל אחד עושה ממש בא לו . הם אומרים שיהיו דברים שישתנו אם נגור איתם אני לא מאמינה בזה כי זה ימשך אולי 1-3 חודשים ואז זהו . אני לא רוצה שילדים שלי אפילו שהם בני חודש עד חצי שנה שאומרים לא מבינים יגדלו בזבל ובחינוך שחסר . בעלי רוצה לפתוח עסק עכשיו ולהשאר עצל הורים בשביל לחסוך כסף לקנות בית , ואז הוא אומר שהכל ישתנה כי הבית יהיה שלנו על חוקים שלנו . אני כבר הגעתי לרמה מוטשת וחשבתי שנעזוב אם יהיה ילד לדירה שכורה . בסוף הוא מטלבט כדי לצאת מורווחים וקצת לסבול כדי לקנות בית ולהתקדם יותר מהר כי היו שינויים בתוכנית . אני כבר לא מסוגלת להשאר פה היחס שלהם טוב אבל הבית זוועה .

אני מצד שני לעולם לא יעזוב את בעלי ואני תמיד הולכת איתו בהחלטות ואנחנו יחד בכל דבר ויש בינינו הבנה ותמיכה , עד לכאן מצד רחד הוא מבין מצד שני אומר שבשביל 7 חודש אני לא רוצה לסבול עוד קצת כדי שהכל יהיה טוב אחרי זה . מה לעשות הרב ?

לסבול בחוזר פרטיות בלחלוך ללא חוקים בבית

עד שהתינוקת תיהיה בת 7 חודשים ולחסוך וזה אומר קנית בית עוד שנה מעכשיו

או להשכיר דירה ולחיות בשקט ופרטיות ולדאוג לאותו הרגע .

ניתן לציין שהיחסים מעולים אבל אני לא מצליחה לעמוד על המילה שלי כי תמיד אמרתי הגבול זה עד ילדים . כי אני לא רוצה להיות אחרי לידה ליד אנשים ורעש ודברים שאני לא מסכימה איתם שקורים פה . מצד שני להפסיד ממון ..

אני כבר נמצאת במצב שאני לא יודעת מה יעשה לי טוב . מצד אחד מרגיש לי שאם אני יגיע לרגע הזה ויחכה עוד יותר מי מה שאני יכולה כי אני מתחילה להתפרק , האם יהיה שווה לקנות בית ואני יהיה נפשית מרוסקת או שיצליח להתמודד אולי אני סתם לוקחת קשה את זה .

מצד שני לסבול בשביל שיהיה לנו כסף

לקנות בית עוד שנה ולא עוד 4-5 שנים שזה יהיה בספק , ולחיות לפי המצב של אותו הזמן .

בעלי רוצה את הטוב בשבילינו אבל אני גם לא רוצה להרגיש מופסדת משני הצדדים . בעלי אמר שאם באמת צריך הוא לא יפסיד משפחה בגלל ממון אבל מה של נכון ובטוח יותר לעשות זה הדרך

שלו ולהתמודד עם זה כי התמודדנו כבר על הרבה קשיים אז בשביל 7 חודשים.. זה פספוס

מה הית ממליץ לי הרב ?

הוא בן 27אני בת 23

תשובה