שאלה
שלום.
אני בת 15.5 ולומדת באולפנה עם פנמיה. אני ממש נהנת באולפנה, אני מרגישה שזה ממש בונה את האישיות שלי וממש כיף לי בכל רגע
אבל תמיד אני חושבת על דבר מסויים, התועלת היחידה שלי באולפנה (בצהריים) זה שהאישיות שלי נבנית והאדם היחדי שמרוויח מזה שהאישיות שלי נבנית זה אני וזה נראה לי מחשה אגואיסטית.
השאלה שלי היא כזאת: באולפנה אני מאוד נהנת אבל אני לא מרגישה שזה משמעותי! הכי משמעותי היה לעזוב לאקסטרני וללמוד במדרשה וככה גם לעשות בגרות, גם ללמוד תורה וגם נשאר זמן בשפע להשפיע באמת. אז האם צריך לחיות חיים של נוחות או חיים משמעותיים? האינצואיציה ישר תגיד שצריך גם להנות אבל אסור לנו ללכת לפי האינצואיציה אנחנו צריכים ללכת לפי התורה אז מה התשובה לשאלה זאת לפי התורה?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
התשובה היא שלכל גיל יש את המסגרת שמתאימה לו. המסגרת שמתאימה לנערה דתיה עד גיל 18 - עד כיתה יב, היא אולפנא.
מדרשה זו מסגרת שמתאימה לבוגרות יותר.
העזיבה לאקסטרני מאוד מסוכנת לחינוך שלך, מפני שאקסטרני זה לימודים ללא חברה וללא מסגרת קבועה.
יש לי ניסיון חינוכי רב מאוד - תלמידות שעוזבות לאקסטרני, מוצאות עצמן לאחר מספר חודשים תלושות ומנותקות, ומתוך כך הן מגיעות למקומות לא טובים.
שילוב של אקסטרני ומדרשה הוא שילוב לא טבעי ולכן ברוב המקרים הוא לא מחזיק מעמד.
אם חשקה נפשך בתורה - תקדישי כיום, באולפנא, זמן רב לתורה: אפשר ללמוד עם בת זוג או אפילו לבד הרבה מאוד תורה על כל גווניה: תנ"ך, אמונה, מוסר.
בהצלחה!