התנסחות מודרנית בלימוד התורה הקדושה.

שלום וברכה

זו שאלה עמוקה מאוד ומשמעותית מאוד, והיא מחייבת דיון ארוך ומסודר. אכתוב את ראשי הפרקים שלה בלבד, ואם תרצה לפתח נקודה זו או אחרת - אשמח:

א. יסוד הכל הוא הברכה בתורה תחילה. תלמוד תורה ללא ברכת התורה, לא רק במובן הטכני של אמירת הברכה, אלא במובן היותר עמוק, של הכרה שזו תורת ד', שהקב"ה בחר בנו מכל האומות וזיכנו לקבל את התורה ממנו, ואין אנו לומדים מדע אלא לומדים את דבר ההתגלות הא-לוהית שלנו, ואת שלשלת התורה שבעל פה שמתוארת במשנה הפותחת את מסכת אבות – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה..." – איננו תלמוד תורה. לאור דברי הגמרא בנדרים הוא גם הסיבה ל"על מה אבדה הארץ".

ב. כאמור, אין מדובר בברכה טכנית בלבד, אלא בתחושה עמוקה לאורך כל תלמוד התורה, בכבוד ההתייחסות, בקדושה וטהרה של דרכי תלמוד תורה, וכדו'.

ג. האם יש לכך השפעה על השפה ? זו שאלה שיש לה שני פנים. מחד גיסא, גם השפה צריכה לתת ביטוי ליחס המיוחד הזה לתלמוד תורה. הגמרא בתחילת מסכת פסחים עוסקת בשפה הראויה לדברי תורה; מאידך גיסא, השפה צריכה להיות השפה שלנו, כי התורה נפגשת עמנו. לא זו בלבד, אלא שהיא גם צריכה להיות מונגשת אלינו (במובן הרחב של כלל ישראל), ועל כן בוודאי שצריכה להיות התנסחות מתאימה למי שאנחנו ולדרכי השיח שלנו. מורה הדרך הגדול ביותר לכך היה עזרא הסופר, שאפילו שינה את אותיות התורה, ומאז כל גדולי ישראל דיברו גם בשפה וגם בצורה של הקהל.

ד. באומרי "שפה" אינני מתכוון רק לעברית או לארמית, אלא גם לצורת הכתיבה, ההנגשה לציבור הישראלי, הסידור, המינוחים וכדו'. העובדה שלא כותבים באותיות רש"י, לא פותחים ב"איתא בגמרא" וכדו' – יש בה ברכה מרובה, בלי לפסול צורת כתיבה אחרת. ברם, אם אתה מתכוון לעזות מצח כלפי חז"ל, לפריקת עול האמונה בטוהר הכוונות של חכמים וכדו' – אתה צודק לחלוטין.

מה אני מציע לך לעשות ? אכן לבדוק האם מדובר בכתיבה שהפכה חס ושלום את התורה לחכמה אקדמית בלבד, ללא השראת שכינה, וללא התוכן הפנימי של ברכה בתורה תחילה, או שמדובר בשפה עברית מדויקת, שכמו הבדים שהיו בארון במשכן שהעבירו אותו ממקום למקום – כך אנחנו נודדים עם התורה מדור לדור, ומדברים בשפה הראויה לדורנו.

כל טוב ויישר כוח