שאלה
שלום כבוד הרב,
בשבוע האחרון פגעתי בלי כוונה בחבר טוב מאוד שלי ונשברה לו היד בצורה קשה מאוד. הוא צריך עכשיו לבטל טיול שהוא חיכה לו הרבה זמן והוא לא יוכל להתקבל ליחידה הקרבות שהוא רצה לשרת בה. אני מרגיש ממש רע בקשר לזה ואני כל יום מבקר אותו בבית חולים. אבל במקום לכעוס עליי, הוא ממשיך לאמר לי שזו לא אשמתי ו"להפסיק לאכול את הלב". הוא בן אדם טוב, ואני עצוב כי לא יכולתי להיות ככה בשבילו חזרה.אני לא יודע מה לעשות... אני צריך לדבוק בהרגשה הרעה שאני מרגיש, או לנסות להמשיך הלאה? אני מאמין שיש סיבה נעלה יותר שזה קרה, חישבתי על דברים גרועים יותר שיכלו לקרות אילולא זה קרה, אבל אני לא רוצה לשכנע את עצמי שמה שעשיתי זה בסדר. מה אני יכול לעשות?
תשובה
בס"ד
שלום רב!
יש הבדל תהומי בין פגיעה בכוונה או שלא בכוונה.
הדוגמה הבולטת ביותר היא הלכות רוצח (להבדיל!!!)
רוצח במזיד - חייב מיתה.
הורג בשוגג - חייב גלות - אין מה להשוות גלות למיתה.
השוגג שחייב גלות - בגלל שהייתה לו רשלנות - הוא לא נזהר כפי שנדרש.
אם השוגג נקט באמצעי זהירות נדרשים והפגיעה הייתה ללא שום רשלנות מצידו - לא חייב גלות.
כך אצלך: פגעת בלי כוונה לכן אסור לך להאשים את עצמך.
אתה יכול לבדוק האם יש התרשלות בהתנהגות שלך - גם אם כן, זה לא אשמה אבל מוטלת עליך אחריות חלקית.
אם אין התרשלות בהתנהגותך, אם נהגת בזהירות הנדרשת, בכל זאת חברך נפגע ממך, לא מוטלת עליך שום אחריות.
בכל מקרה אתה חייב להמשיך הלאה. מרגשי אשמה ודיכאון לא יצמח שום דבר טוב, לא לך ולא לחברך.
רגשי אשמה, עצב ודיכאון מביאים רק נזק. רבי נחמן קובע שהיאוש בא מהיצר הרע.
אתה צריך לומר לעצמך שעשית כל מה שצריך כדי לפייס את החבר שלך.
הוא בוודאי ישמח לראות אותך אדם חזק ושמח ולא אדם עצוב ומדוכא.
אתה תוסיף לבקר אותו ולתמוך בו - אבל לא מתוך רגשות אשמה אלא מתוך יחסים טובים בין חברים טובים.
מברך את חברך ברפואה שלמה והחלמה מהירה בעזרת ד'.
מברך אותך בהתעודדות והתחזקות למענך ולמען חברך.