שאלה
שלום וברכה!
פניתי לרב לפני כמה ימים בשאלה מה לעשות בימים נוראים בתור אדם הסובל מדיכאון. קראתי את המאמר אליו הפנית אותי וכן הקשבתי לחלק מן השיעור אליו שלחת, אבל בסופו של דבר עדיין יש לי מטענים ומשקעים כנגד הימים האלו.
1. אני מרגיש שהם דוחפים אותי לקצה ולא נותנים לי לעשות את התהליך בקצב שלי. אני ביום יום עסוק בתהליכים של התקדמות וב"ה אני לאט לאט מתקדם, אבל הלחץ של הימים הללו מוציא אותי מאיזון - זה רק מדרדר את הבריאות הנפשית שלי. כאשר אנשים שומעים את המילה הזדמנות וכו רובם שמחים ומאושרים אבל אני נרתע לאחור מפחד - הנה עוד משימה להתמודד איתה, כאילו אין לי מספיק כאלו. במילים אחרות אני מנסה להשתפר, אבל קשה לי להיות במצב בו לוחצים עליי לעשות זאת -אני רק קורא את המחזור ולפתע מרגיש כל כך רחוק.
2. קושי נוסף שיש לי הוא שבדרך כלל אני מרגיש את ה' לצידי ואילו בימים אלו אני מדמיין אותו כמלך 'קר ורחוק'. זה קשה לי - אני בסך הכול רוצה לדבר איתו ופתאום יש כל כך הרבה חוקים ( למשל בר"ה -ממליצים לא לבקש פרטיות וכן אסור לומר וידוי). להיזהר מלומר ביטויים לא נכונים כי יש את מידת הדין ואתה יכול להיענש, אני בסה"כ רוצה לדבר איתו כמו תמיד ואני מרגיש שזה נלקח ממני, מה שעוד יותר מקשה עליי לעבןר את החוויה הזאת.
3. אני עובד על זה אבל בגלל מצבי אני די שקוע בד' אמות שלי וקשה לי לחוש כל הזמן אכפתיות כלפי הסביבה, פשוט קשה לי. ואז בימים האלה כתוב בספרים שצריך להתכלל בכלל כדי להינצל מהדין וכו',ואני מנסה אבל זה לא אותנטי כי אני פשוט לא שם. אני חושב עליי קשה לי.
אפשר לסכם את כל הקשיים לנקודה אחת - אני מרגיש שהשימים האלו דורשים ממני להעמיד פנים ולהיות מישהו אחר. מישהו שנדחף להתקדם יותר מדי מהר, להתעלם מהצרכים שלו, ולעמוד מול ה' ולדבר במילים שהם לא שלו - מילים שהם ככ רחוקות מהמקום בו אני נמצא ואז להרגיש אשם על כך שאני לא במקום הזה.
4. בעיה נוספת היא שביוהכ יש וידוי, ואם אני באמת אתרכז בו זה יביא אותי למקום לו טוב. אני כרגע עסוק בבניית דימוי עצמי חיובי וזה תהליך ארוך. כרגע אני לא מסוגל עדיין גם להתחרט על העבר וגם שיהיה לי את הכוחות להתקדם הלאה. אני כרגע מסתכל על העתיד בלבד, אחרת אני אטבע ברשימת משימות בלתי נגמרת שתייאש אותי. מה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
הבה נמשיך את הקו בו עסקנו בו בתשובה הקודמת:
הימים האלה לא נועדו לדחוף אותך לקצה. להפך, הם נועדו לעשות את הדברים בדיוק בקצב שאתה מתקדם בו. היכולת לעמוד מול ריבונו של עולם ולומר לפניו את האמת: אני כזה, ואני חפץ להתקדם, ואני חייב לעשות את זה בקצב שלי, והלחץ קשה לי, ועל כן אני ניצב בפניך באמת, כפי שאני באמת, ומספר לך על עצמי ועל רצונותיי, ובעיקר - על כוונותי לעשות את הדברים טובים יותר אט אט. זה מה שאנו עושים בימים האלה, ולא נדחפים למקומות שאינם מתאימים לנו.
המרחק של ריבונו של עולם בראש השנה מפנה את מקומו לימים המופלאים האלה, שעליהם נאמר ״דרשו ה׳ בהמצאו״, לאמור: אלו דווקא ימים של קירבה, שהשיא הוא יום הכיפורים, שבו הקב״ה מאפשר לנציג שלנו - הכהן הגדול - להיכנס לקודש הקודשים ! מה יכול להשרות אווירת קירבה יותר מזה.
אל תנסה לעבוד את הקב״ה לפני מה שכתוב בספרים.יש לך את הספר שלך, הרשום בתוכך, ולאורו תהיה. אין צורך בהעמדת פנים, ואין צורך ביצירת פער בין מה שאני באמת ובין המצג שאני מציג. להפך, ״לא לפניו חנף יבוא״ אומר איוב, אלא אנשי אמת, המדברים במילים שלהם.
ווידוי: רשום את הווידוי שלך. את מה שמפריע לך בעצמך, ואת מה שאתה מקבל על עצמך לנסות ולהתקדם בקצב שלך. על ידי כך לא תיפול למלכודת שאתה פוחד ממנה בצדק גמור - פער בין עצמך ובין הדברים שאתה אומר, אלא להפך: דובר שקרים לא יכון נגד עיני.
פתוחות בפניך דרכים מיטיבות.
שנה טובה ומבורכת