הלנת המת - תוך כמה זמן עוברים על האיסור

משה,

שלום וברכה,

להלן יסודות איסור הלנת המת

בתורה (דברים פרק כא פסוק כג) כתוב: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:"

הגמרא במסכת סנהדרין (מו ע"א – מז ע"א) כותבת כך: "וכל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינהו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכים – אינו עובר עליו... ת"ש: הלינו לכבודו, לשמע עליו עיירות, להביא לו מקוננות, להביא לו ארון ותכריכין – אינו עובר עליו, שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת".

ועוד מופיע במסכת שמחות (פרק יא הלכה א): "מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי זה מנוולו; ואם לחפור לו קבר, או להביא לו תכריכין, או כדי שיבואו קרוביו ממקום אחר, מלינו ואין בכך כלום".

וכתב השולחן ערוך (יורה דעה סימן שנז סעיף א) על פי הרמב"ן והרא"ש: "אסור להלין המת, אלא אם כן הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות, או כדי שיבואו קרובים או להשמיע עיירות".

וכתב על כך החזון עובדיה (אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ג עמ' שעה) שכל לילה שעובר בלי לקבור את המת – עובר על איסור בל תלין.

ונחלקו האחרונים מתי צריך לקבור את המת כדי שלא יעבור על איסור הלנת המת (מופיע בפתחי תשובה סימן שנז ס"ק א, ובחזון עובדיה ח"א עמ' שעא):

 לדעת שלחן ערוך הגר"ז (סי' עב סע' ב), הרש"ש (סנהדרין מו:) ומנחת חינוך (מצווה תקלז אות א) – מצוות עשה לקבור את המת לפני הלילה, אך עובר על הלאו רק אם לא קבר עד עלות השחר.

 לדעת שו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ה סי' ג) ורע"א (או"ח סי' עד) – מצוות עשה ולא תעשה לקבור לפני הלילה.

 ולדעת היראים והרדב"ז (שו"ת ח"א סי' שיא) – יכול לקבור כל הלילה, שאיסור הלנת המת הוא כשהלין את המת כל הלילה עד הבוקר (וכתב הרדב"ז שמצוות "קבור תקברנו ביום" היא רק להרוגי בית דין).

למעשה המשנה ברורה (או"ח סי' עב ס"ק ו) מכריע כדעת הגר"ז וסיעתו, שצריך לקבור לפני הלילה, אך עובר על הלאו רק אם לא קבר עד עלות השחר.

אך החזון עובדיה הכריע כדעת היראים וסיעתו, שיכול לקבור כל הלילה, ואינו עובר על "בל תלין" עד שמלין את המת עד הבוקר, שדין זה נלמד מעגלה ערופה, וקיימא לן בקדשים שהלילה הולך אחר היום שלפניו. ועוד שדין זה להרבה פוסקים הוא רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא.

לגבי ליקוט עצמות זה נושא אחר.

פעם דרך הקבורה הייתה שונה מהיום. ונעשתה בשני שלבים. שלב העמדת הגופה במשך שנה במערת קבורה, ולאחר 12 חודשים בערך, כשהגופה הייתה נרקבת, היו עושים ליקוט עצמות לתוך כלי קטן. ואותו היו קוברים.

מקווה שקבלת את מבוקשך,

בברכה רבה

הלל מרצבך