הדרכה בתנועה- לבד עם עוד שלושה מדשי''ם

שאלה

שלום לכבוד הרב, תודה רבה מראש על הכל.

אני בכיתה ט' ומדריכה בתנועת עוז (תנועת ילדים בכיתות א'-ג').

אני משתדלת להשקיע בסניף ולעשות כמה פעולות שצריך (פעולת אמצ''ש פעם בשבועיים וכל שבת פעולה) כי אני באמת אוהבת את החניכים שלי, ורוצה שהם יהנו בסניף.

הבעיה שלי היא המדשי''ם (מדריכים שאיתי).

יש לי שלושה מדשי''ם שלא נוקפים אצבע לטובת הסניף. אף פעם אין להם זמן להכין פעולה או לעשות ישב''צ. תמיד עסוקים מכדי להתקשר לחניך שלא מגיע. אם הם יבואו פעם לחלק לחניכים צ'ופר בביה''ס זה יפגע להם בלימודים.

הדבר היחיד שהם עושים זה לבוא לפעולות, בד''כ גם זה אחרי הרבה תזכורות מצדי.

ההשתפרות היחידה מתחילת השנה היא שהם הפסיקו לסנן אותי בהודעות שאני שולחת להם (לא הודעות מציקות במיוחד, דברים בסגנון ''באיזה יום אתה יכול פעולה?'' או ''אתה יכול להכין פעולה?'').

ואני יכולה להבין אותם. אני יודעת שהם בפנימיות וקשה להם להגיע כל פעם. אני יודעת שיש להם לימודים. אבל חלאס!! גם לי יש לימודים, והפנימייה שלהם גג חצי שעה הליכה מהסניף (ויש גם אוטובוס אם זה ככ קשה). גם לי לא תמיד יש כח להכין פעולה, או לשעשע חניכים, אבל זה ממש מוגזם.

אני פשוט עושה ה-כ-ל בצוותון!

ברמה שאין לי זמן להקדיש ללימודים, לחברות, לתחביבים, הציונים שלי היו ממש גרועים לאחרונה כי היה לנו חודש ארגון והייתי בסניף... והם לא עושים את המינימום האפשרי. אני אשכרה מכינה להם פעולות גם לשבתות שאני לא נמצאת בהן!!

וזה ככה גם בשאר הצוותונים. כל יש''צ מתחיל בארבעים דקות עד שעה וחצי (!!) איחור, כי אף אחד לא טורח להגיע בזמן. יוצא שאני ושכמותי נתקעים בסניף עוד שעתיים כי לא נאה לשאר החבר'ה להגיע בזמן. בכל צוותון יש מישהו שכל העבודה נופלת עליו. שאר הצוותונים קרסו, כי המישהו הזה החליט שנמאס לו והוא מפסיק לארגן דברים, ואז לא היו פעולות. העניין הוא שאני רואה מה קורה לחניכים בשבטים האלה. החניכים שאוהבים את הסניף וכל החלטה כזאת של מדריך תוקעת אותם. ילדים שהסניף זה המקום היחיד שיש להם בו חברים, גם אם זה בעיקר המדריכים. אני לא יכולה לקחת מהחניכים שלי את המינימום שמגיע להם, פעולה וחצי בשבוע. אני לא יכולה להסתכל להם בעיניים ולהגיד ששכחנו להכין פעולת שבת או שכבר חודש לא הייתה פעולת אמצ''ש. זה פשוט לא פייר כלפיהם.

אז שקלתי להחליט שאני מתחילה להיות פסיבית בהדרכה. לא לקבוע ימים לפעולות אמצ''ש, לא להכין את הפעולות, לא לתכנן פעולות שבת, לא להודיע אם אני לא מגיעה לישבצי''ם ופעולות.

אבל אני לא יכולה לעשות את זה. כי אם אני אעשה את זה השבט של החניכים שלי יתפרק. הם לא יפגשו בכלל.

וזה יהיה באשמתי.

מה עלי לעשות??

יש לכבוד הרב רעיון?

יותר מאשמח לעצות, שיתופים, חיזוקים ונקודות למחשבה בתגובות, בעיקר ממי שהיו מדריך (לא משנה באיזה צד של הסיפור), אבל גם מכל השאר.

נ.ב:

יכול להיות שאני יותר מדי אגרסיבית ולא משאירה להם מקום לפעול? חשבתי על זה אבל בכל זאת, גם כשביקשתי מהם הם לא הכינו פעולות ולא באו לכלום).

אולי אני מצפה ליותר מדי?

נ.ב.ב:

לזכותם יאמר שאני טיפה מגזימה. למיטב זכרוני, אחד מהם הכין פעולה פעם.

תודה רבה על הכל!!

אובדת עצות לחלוטין.

תשובה