האם דתיים באמת נהנים

שלום וברכה

הנושא שאתה עוסק בו מחייב מהלך רוחני שלם – למן ההגדרה של המושג "דתיים", דרך כמובן הניסיון להמשיג את ה"הנאה", ועד לשאלה של הזיווג בין השנים.

אנסה בראשי פרקים להשיב לשאלתך:

א. כלל בסיסי בחיים הוא שאין בחירה כלשהי שאין לה מחיר ותוצאה. כשאתה בוחר ברגע זה לקרוא את הדברים שכתבתי – אתה גם בוחר למעשה לא לקרוא אין ספור דברים אחרים הנמצאים ברשת, או לעשות אין ספור דברים אחרים מלבד קריאה. כשבחרת ללכת לישיבה מסוימת בחרת גם לא ללכת לישיבה אחרת, וכן על זה הדרך. על כן, אל תהיה זו הפתעה לגביך כי לבחירה להיות אברך שנים רבות (שהיא טובה מכל הבחירות, ולהלן) יש גם מחיר.

ב. הניסיונות להסתיר את המחירים – גורמים לנו מחירים יקרים. לא רק בתחום תלמוד תורה. דוגמה בולטת לדבר: בשעה שאין אנו מציגים בפני ילדינו גם את מחיר הנישואין, ואת הדברים שמוותרים עליהם כאשר מתחתנים – הם פוגשים את הוויתור הזה מאוחר מידי, ולעתים קרובות מידי המשברים בחיי הנישואין נובעים מתמונה מעוותת של המציאות מלכתחילה. גם כאן אדגיש כי הבחירה להתחתן – טובה היא מכל הבחירות האחרות, ומצווה גדולה היא, ואף על פי כן אין להכחיש כי היא גם מחייבת דברים רבים.

ג. חז"ל לימדו אותנו כי ביחס לתלמוד תורה יש חוויה של המתה: "אדם כי ימות באוהל". אנחנו העוסקים בתורה גם מוותרים על דברים אחרים, כדי לעסוק בנושא החשוב ביותר.

ד. האם די לנו באמירה כי אנחנו מוותרים, ובכך לחיות לאורך החיים מתוסכל ? חס ושלום, ושלוש תשובות בדבר: ראשונה בהן היא שכשאנו קשובים לעצמנו, כפי שכתבת, ומוצאים כי אנו נקרעים, אנו צריכים לבחון האם הלכנו רחוק מידי, ואולי אנחנו צריכים לצאת מעט מהאוהל, לא רק בשל הצורך הנפשי שלנו, כי אם גם בשל הצורך של התורה שאנו לומדים. תורה שאנו לומדים שאינה מחוברת לעצמנו יש בה סכנה גדולה, והיא עלולה להפוך לסם המוות. פעמים רבות אנו מוצאים אכן תורה מנותקת מטבע החיים, מהמוסר וההגינות, מהשמחה והאנושיות, והדבר מהווה בנו קריאה גדולה להביט אל תוך עצמנו ולמצוא את מקומנו.

ה. מאידך גיסא, צריך לבחון גם האם הדרך בה אנו לומדים תורה היא אכן "משמחת לב". בשעה שאדם לומד תורה בדרך שאין לבו חפץ בה, או שהוא לועס דברים שלעסו אחרים ואין הם מתיישבים על לבו – זהו חלק עצום מחוסר ההנאה שבלימוד. אפשר שאתה קרוא עתה לפלס נתיב מיוחד משלך בתלמוד תורה, שיעצים אותך, ויהנה אותך, וייתן לך את תחושת היצירה הגדולה ואת החשיפה הגדולה שקיימת בך.

ו. שלישית בהן היא ההכרה בעובדה שכתובה לעיל, ובשינוי הגישה אליה, מתסכול על כך שאנו מוותרים על דברים מסוימים כדי להגיע לרוממות תלמוד תורה, להבנה עמוקה שכאמור כל בחירה שלנו בעולם הזה היא כזו, ומבין הבחירות השונות שאנו עושים – זו המצוינת לנו.

ז. ואם שלוש אלה לא יעשה לה, והדבר אינו פותח בפנינו את נשמתנו – עומדות בפנינו שתי דרכים: האחת היא להמשיך ולעשות את תלמוד התורה הזה בדרך בה אנו הולכים על אף הכאב הגדול; השניה היא להבין כי אכן שורש נשמתנו מצוי בעשיות אחרות, כגון בשאלה הראשונה שאדם נשאל בשמיים "נשאת ונתת באמונה", ולעבוד את הקב"ה במימוש תורתו.

האם הדברים עזרו במעט ?

ואשמח להמשיך ולדון בכך עוד ועוד, כי זו נשמת חיינו

כל טוב