דת

בס"ד

שלום רב,

1. האם געגוע או חוסר קרבה? רוב הרגשות מתחילות במעגל הפשוט והקרוב יותר. תני סבירות גבוהה שמדובר בגעגוע לדברים הטובים שאין לך.

במילים פשוטות נראה שיש לך קושי להסתגל למצב החדש. זו תופעה מאוד נפוצה. קשיים כאלה נמשכים על פי רוב עד חצי שנה. המעבר לשרות לאומי הוא שינוי מאוד גדול ולא פשוט להסתגל אליו.

2. איך מתחילים להעמיק?

התשובה: במקום שלבך חפץ.

אם את מרגישה שמתאים לך ללמוד תעמיקי בלימוד.

מתי שתפילה טובה לוקחת אותך קדימה - תתפללי.

אין כללים. יש מטרה - להתקדם. כל מה שלוקח קדימה מתאים. אפשר גם שביום מסוים או בשעה מסוימת מתאים ללמוד וביום אחר מתאים להתפלל.

כל מה שמועיל הוא טוב.

3. העקרון של "הכל לטובה" בכלל לא משחרר מאחריות. את חייבת לקחת אחריות על החיים שלך, לפעול על פי התורה וההלכה, על פי המוסר, על פי הערכים ובשכל רב. מותר גם להתייעץ עם כל מי שיכול להדריך אותך.

כאשר קורים דברים בלתי צפויים שמעוררים קשיים, מתמודדים אתם בכוח האמונה ש'הכל לטובה'.

4. את באמת רק בתחילה השרות לאומי. ממש בהתחלה.

אם תחשבי על כך, תראי שעשית השנה שינוי עצום בכל המעגלים: משפחה, חברות, מסגרות, דרישות מעצמך...

יש בהחלט אפשרות שהשינויים הללו קשים לך ונדרשת תקופת הסתגלות של מספר חודשים.

5. החלטה על הפסקת השרות תלויה גם בפרק הזמן וגם בעוצמת הקשיים:

גם אם עבר רק חודש אבל את לא ישנה בלילה ולא מסוגלת לתפקד ביום - סימן שאת חייבת להפסיק.

אבל אם את ישנה בלילה ומתפקדת ביום, אלא שאת לא בשמחה כל הזמן, אז יש מקום לתת לעצמך אפילו חצי שנה.

עלייך לעקוב אחרי התהליך שעובר עליך: האם משבוע לשבוע המצב משתפר או להיפך המצב מדרדר. אם יש הידרדרות אז יש מקום להפסיק כעבור חודשיים.

הסתייגות: רשמתי: חודש - חודשיים - חצי שנה, רק כדי לתת איזו מושג על פרקי הזמן המשוערים.

בעצם אי אפשר לדייק בדברים כאלה לאדם מסוים. חייבים לבדוק כל מקרה לגופו.