שאלה
כידוע, פרשת זדורוב מערערת וקורעת את אמון הציבור במוסדות המשפט.
הפרקליטות מתגאה "במארג ראיות צפוף" המוכיח את אשמתו של זדורוב מעל לכל ספק סביר. לעומת זאת רוב הציבור חושב שאותו "מארג ראיות צפוף" הוא למעשה חלש יותר מקורי עכביש (כביטויו של נסראללה ימ"ש).
גם אמה של תאיר אומרת דבר דומה – שלמיטב ידיעתה אין אף ראיה אמיתית שקושרת את זדורוב לרצח. כלומר יש הרבה "ראיות" כביכול, אך מבט בוחן מגלה שכל אחת ואחת מהן היא שקר וכזב.
במיוחד אמורים הדברים "במלכת הראיות" – הודאתו של זדורוב, אשר חולצה ממנו בדרך לא מוסרית ולא חוקית של הונאה וסחיטה, ולכן היא חסרת ערך.
החוקרים אמרו לזדורוב שנמצא דובר שקר בפוליגרף ושנמצא דם של תאיר על סכינו. לכן אם לא יודה יקבל מאסר עולם, אך אם יודה יקבל עונש מופחת בהרבה.
כמובן שכל אחד ואחד מהדברים הללו שאמרו החוקרים לזדורוב כדי לחלץ ממנו הודאה לא היה סתם שקר, אלא ממש הפוך לאמת.
מה דעת ההלכה על התנהלות הפרקליטות בתיק? ובפרט, מה דעת ההלכה על תקפות ההודאה שחולצה מזדורוב כפי שתואר לעיל? ואולי בכלל לא צריך להקפיד כל כך על נכונות הראיות המרשיעות, כי זדורוב הוא גוי "ודיני הגוי קלים"?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
דעת ההלכה היא שנושאים משפטיים מתבררים בבית משפט.
על פי כלים של בית משפט – עדויות, ראיות וכדו'.
התורה מצווה שמשפט אחד יהיה לגוי ולאזרח הארץ, והעובדה שזדורוב אינו יהודי אינה מעלה ואינה מורידה דבר בחובה לשפוט בצדק.
לא זו בלבד, אלא שהודאה לבדה אינה מוכרת בהלכה, והיא אמנם מלכת הראיות אך אינה יכולה לעמוד בפני עצמה (הכלל ש"אין אדם משים עצמו רשע" אינו עוסק בדיוק בהודאה במשפט פלילי, אולם הוא יכוון נכון).
ברם, משפט צריך להיות בבית משפט. לא ברחוב.
יש מערכת ראיות ועדויות עילאית במשפט הסנהדרין, אך להלכה יש גם תחום שנקרא "משפט המלך", שהוא היסוד הסמכותי של דיני המשפט במצב שאין בו סנהדרין.
לפיכך, "כידוע", אמה של תאיר ראדה, התמודדות עם ראיות (האם חולצה הודאה ; האם החוקרים שיקרו וכדו'), הם חסרי משמעות כלשהי. גם הקביעה שכל הראיות הם שקר וכזב יכולה להיאמר רק בדיון משפטי. לא ברשת האינטרנט.
הפרקליטות ממלאת את תפקידה בתביעה; ההגנה ממלאת את תפקידה בהגנה; והשופטים צריכים לשפוט בצדק.
כל טוב