גאוווה לא טובה?

בס"ד

שלום רב,

את טועה בהבנת המושג: 'גאווה'.

'גאווה' זו 'התנשאות'. לראות עצמך יותר מאחרים. לחשוב שאת 'שווה' יותר מהם. זו עמדה שקרית, מזיקה ופוגעת באחרים.

אבל זה לא מה שאת מתארת על עצמך.

את מתארת ענווה טובה ראויה, אין בה שום גאווה: טוב שתהיי מרוצה מעצמך. טוב וחשוב לראות להעריך ולשמוח על כל הטוב שבך. הטוב שאת רוצה, הטוב שאת חושבת והטוב שאת עושה בפועל.

ככל שאת לא חושבת ולא רואה עצמך יותר מאחרים - יש בך יותר ענווה.

אם אחרים מעריכים ואומרים לך שבח על דברים טובים שיש לך, זה טוב, טוב מאוד! תקשיבי בשקיקה לכל מחמאה, תשמחי עליה מאוד מאוד, תזכרי אותה.

מדוע כל כך חשוב לשמוח במחמאות בהצלחות? מדוע זה הכרחי להיות מרוצה מעצמי?

מפני שכך מקבלים כוח לעשות עוד ועוד טוב, להתגבר על קשיים וכשלונות.

החיים גם ככה מזמנים לנו נפילות, כשלונות, עלבונות, פגיעות. מה שמאפשר לנו להמשיך למרות כל הקשיים הללו - אלו החוויות הטובות: ההצלחות, ההערכות, הברכות - כל אלו מעניקים אנרגיה להמשיך - לכן חשוב להתמלא באנרגיה החיובית הזאת.

הצניעות שייכת לנושא, אבל לא לגמרי. צניעות זו לא ענווה וההפך מצניעות זו לא גאווה. ההפך מצניעות זו התבלטות.

ענווה וגאווה אלו מושגים שקשורים לעולם הפנימי, הנסתר מאחרים. צניעות והתבלטות, קשורים למציאות המעשית, הנראית לעין.

יש מי שתתלבש מאוד צנוע, ולא תתבלט בסביבה, אבל בליבה תתנשא ותתגאה על כל חברותיה, תאמר לעצמה: 'אני יותר שווה מכולן' בגלל הצניעות שלי...

היא צנועה וגאה!